בנסיבות אלו, נטלי איננה יכולה ל"רחוץ בניקיון כפיה" ולהתנער מאחריותה כלפי עובדי הנתבעת. נזכיר עוד, כי נכון לאותה עת, ארז והלל היו פושטי רגל, ואילו נטלי כפי שהעידה על עצמה היתה אף היא חסרת אמצעים, עת החליטה לשיטתה להקים את החברה, כך שידעה כי עובדי החברה לא יוכלו להיפרע את זכויותיהם ממי מהנתבעים, אם וככל שהחברה לא תעמוד בתשלומם.
בסופו של יום, החברה אכן לא יכלה לעמוד בתשלום זכויותיהם של התובעים (גם אלו שלא היו במחלוקת), והתובעים הועמדו בפני "שוקת שבורה", עת נטלי מתעלמת מזכויותיהם, מגלה אדישות ואטימות כלפיהן ולא עושה דבר כדי לסייע במימושן, תוך הסתמכות על כך שמסך ההתאגדות ישמש לה עצמה כמחסה.
בהתנהלותה כאמור, על רקע מכלול הנסיבות שהתבררו לפנינו כמפורט לעיל, אין זאת אלא שנטלי הפרה בצורה בוטה את חובות האמון המיוחדות החלות עליה כבעלת החברה, כלפי עובדי החברה.
על התנהלות מסוג זה בדיוק קבע בית הדין הארצי לעבודה כי היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה, וכי אין זה מן הראוי שאחריותם של בעלי המניות תיעצר למרגלות מסך ההתאגדות של החברה.
- אשר על כן, נחה דעתנו כי זהו אחד מאותם מקרים בהם מוצדק על פי הפסיקה שדנה במישור יחסי העבודה, להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה, תוך חיובה של נטלי בחובותיה כלפי התובעים.
יחד עם זאת, בכל הנוגע להיקף החובות שלגביהם יורם מסך ההתאגדות של החברה, ראינו לנכון להבחין בין הסכומים שפסקנו.
--- סוף עמוד 40 ---
כפי שביארנו לעיל, הזכויות בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה לשתי שנות העבודה האחרונות, הן מסוג הזכויות שמתגבשות עם סיום יחסי העבודה, כך שלגביהן, היתה מוטלת על נטלי אחריות מוגברת כלפי עובדי החברה לוודא כי החברה תוכל לעמוד בפירעונם, אם יתקיימו הנסיבות המצדיקות תשלומן, וזאת כבר בשלב שבו לשיטתה החליטה לרכוש, גם אם חלק ממניות החברה.
שונים הם עם זאת פני הדברים בכל הנוגע לתביעתו של ויקטור לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות ומנוחה שבועית. רובה ככולה של עילה זו, התגבשה עוד לפני רכישת החברה ואף לפני כניסתה של נטלי לתמונה. יתרה מכך, לא הוכח שהדרישה לתשלום גמול זה הועלתה על ידי ויקטור קודם להגשת תביעה זו, כך שלא ניתן היה לצפות מנטלי שתיקח אותה בחשבון, בעת שנטלה עליה את האחריות על החברה.
- משאלו הם פני הדברים, והגם שמצאנו כי זהו אחד מאותם מקרים בהם ראוי להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה כלפי נטלי – אנו סבורים כי יש לעשות כן באופן חלקי וזאת בהתייחס רק לאותן זכויות שלגביהן שוכנענו כאמור כי נטלי הפרה את חובות האמון המוגברות החלות עליה כלפי התובעים.
- אי לכך, אנו מורים על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת תוך חיובה של נטלי בתשלום הסכומים שפסקנו כי מגיעים למחמוד בגין פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה, ובתשלום הסכומים שפסקנו כי מגיעים לויקטור בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר חודש יוני 08', פדיון חופשה ודמי הבראה.
העתירה לחיוב ארז והלל באחריות אישית
- מוסיפים התובעים וטוענים, כי לחלופין לדוקטרינה של "הרמת מסך", ובצידה התפתחה בפסיקה דוקטרינה בדבר חיוב אישי של אורגן בחברה שלא על דרך של הרמת מסך, בשל התנהלות קלוקלת כלפי הנושה. לטענתם, הואיל וארז והלל שימשו לא רק מנהלי מסעדה אלא גם כ"מנהלים כלליים" בחברה שעיסוקה היחיד היה הפעלת המסעדות נשוא התביעה, הרי שהם מהווים חלק מ"האורגנים של החברה", כמשמעם בסעיף 46 לחוק החברות. בתור שכאלה ובתור מי ששימשו בפועל כמנהלי החברה, חלה עליהם חובה לפעול כלפי התובעים כעובדי החברה בתום לב, ובניהול ראוי והוגן של החברה.
דא עקא, שבפועל ארז והלל הפרו כל חובה כלפי התובעים כעובדי החברה, ונהגו כלפיהם בשרירות לב, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם כעובדים, תוך השפלתם ופגיעה בכבודם, ומתוך גישה אדנותית של "אני ואפסי עוד". כך גם הציגו השניים מצג כוזב כלפי התובעים לפיו הם כביכול בעלי החברה, עשו בחברה ובעובדיה כבשלהם, ואף התריסו כלפי התובעים העובדים את מעמדם זה, והכל בידיעה גמורה שבבוא העת לא יידרשו לתת את הדין על מעשיהם, ונטלי תעמוד כחוצץ בינם לבין נושי הנתבעת ועובדיה.