העובדות
- התובעת (הנתבעת שכנגד), חברת גורי ע.ע.ע. בע"מ, (להלן: "התובעת"), הינה חברה פרטית, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה זו עסקה בשיווק והפצה בישראל של מוצרי מזון, מישראל ומחו"ל. הנתבעת (התובעת שכנגד), אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, עסקה בייצור ושיווק של מוצרי סומסום למיניהם - חלבה, טחינה וממרחים.
- מאז יוסדה, בשנת 2004, ועד להתקשרות עם התובעת בשנת 2009, שיווקה הנתבעת את מוצריה במישרין ללקוחות שונים, בהם גם רשתות השיווק הגדולות בישראל כגון יינות ביתן, יוחננוף, מחסני השוק, סופר מחיר וקו-אופ.
בשנת 2009 עברה הנתבעת שינוי ארגוני אשר כלל רכישת אמצעי ייצור מתקדמים. הנתבעת שאפה להגדיל את היקפי הייצור וההפצה של מוצריה. על רקע זה, במהלך דצמבר 2009 או בסמוך לכך, נוצר קשר בין הצדדים ונוהל משא ומתן לקראת כריתת הסכם, שלפיו תפיץ התובעת בישראל את מוצרי הנתבעת. המשא ומתן הוכתר בהצלחה ובדצמבר 2009 נכרת בין הצדדים הסכם הפצה ושיווק (להלן:"ההסכם").
- על פי ההסכם, העניקה הנתבעת לתובעת זכות הפצה בלעדית של מוצריה בתחומי מדינת ישראל, אך למעט שטחי יהודה ושומרון ולמעט השיווק למערכת הביטחון וצה"ל.
בהסכם נקבע כי התובעת תרכוש את מוצרי הנתבעת ותמכור אותם ללקוחות שונים בישראל, במחירים אשר נקבעו מראש במחירון שצורף כנספח א' להסכם, וכי התובעת תהיה זכאית לעמלת הפצה בשיעור 27% מהמחיר הקמעונאי של כל מוצר שיימכר. כך הוסדר בהסכם מנגנון שלפיו משלמת התובעת לנתבעת את תמורת המוצרים לפי מחירם במחירון בניכוי עמלת ההפצה, ובתנאי שוטף + 75 יום.
עוד נקבע בהסכם כי עמלת ההפצה שלה זכאית התובעת, איננה כוללת מקרים שונים אשר עלותם תחול על הנתבעת, ובהם עלויות השמדת מוצרים, מבצעים, הוצאות שיווק, תשלום פתיחת חנויות וכיו"ב.
תקופת ההסכם הועמדה על 3 שנים שבסיומן, כך תוכנן, תיבחן עמידה ביעדים שנקבעו לשם החלטה על המשך ההתקשרות.
--- סוף עמוד 2 ---
- כשנה וחצי לאחר כריתת ההסכם ותחילת שיתוף הפעולה בין הצדדים, במהלך חדש מאי 2011 או בסמוך לכך, הביעה הנתבעת חוסר שביעות רצון מתוצאות שיתוף הפעולה, ובין הצדדים החלה הידברות בניסיון להגיע להסכמות אשר יובילו להגדלת היקפי מכירת מוצרי הנתבעת. בהמשך להידברות זו, נחתמה על ידי הצדדים ביום 31.5.11 תוספת להסכם (להלן: "התוספת").
בתוספת נקבע, בין היתר, כי עמלת התובעת תרד ל- 21% (במקום 27%) לתקופה של 3 שנים; כי עמלת התובעת בגין מכירות לסיטונאים תועמד על 7.5%; וכי הנתבעת תמכור מוצריה ישירות למגזר הערבי כאשר לתובעת משולמת ממכירות אלו עמלה בשיעור 2%. עוד נכללה בתוספת תניה שלפיה היה והצדדים יסכימו על הפסקת ההתקשרות כי אז ישולם לתובעת פיצוי בשיעור 20% מהמכירות ב- 12 החדשים הסמוכים להפסקת ההתקשרות.
- גם לאחר חתימת התוספת הוסיפו והתגלו חילוקי דעות בין הצדדים, והנתבעת סברה שהיקפי המכירות אינם תואמים את צפיותיה והפוטנציאל הקיים בשווקים הרלבנטיים. בהודעה מיום 7.11.11 בקשה הנתבעת לבטל את התוספת ולחזור לשיתוף פעולה במתכונת שנקבעה בהסכם. בין הצדדים הייתה הידברות ובעקבותיה הודיעה הנתבעת ביום 29.11.11 על ביטול התוספת וחזרה לשיווק כפי שהוסדר בהסכם. התובעת מצידה הודיעה על הסכמתה לביטול התוספת ובד בבד טענה שעקב ביטול התוספת חייבת הנתבעת בהשבת עמלות לתובעת.
- במהלך 2012, בחדש אפריל או בסמוך לכך, העלתה התובעת טענות לחוב של הנתבעת. נוכח טענות אלו הסכימו הצדדים לפנות לרו"ח אילן כהן, שימונה כבורר. בד בבד עם קידום בירור המחלוקות בפני הבורר שמונה, המשיכו הצדדים בשיתוף הפעולה לפי ההסכם אך חילוקי הדעות נמשכו.
- במהלך אוגוסט 2012 או בסמוך לכך, הסכימו הצדדים לשנות את שיטת ההתחשבנות ביניהם כך שהתובעת תרכוש את מוצרי הנתבעת במחיר "נטו" והנתבעת לא תהיה עוד תלויה במחירים שמשלמים לקוחות התובעת (למשל עדות מנהל התובעת בעמ' 120; ש' 31 בפרוט' מיום 7.9.15).
- ביום 30.10.12 הודיעה הנתבעת לתובעת על רצונה להפסיק את ההתקשרות. נוכח הודעה זו נפגשו הצדדים ביום 11.11.12 ובמהלך פגישתם סיכמו על הפסקת ההתקשרות ביום 31.1.13.
ביום 5.2.13 השיבה התובעת לנתבעת את המלאי שנותר בידה ממוצרי הנתבעת ובאותו יום, הגישה תביעה זו. הנתבעת מצידה, בד בבד עם כתב ההגנה, הגישה תביעה שכנגד. במקביל להתקדמות בבירור המחלוקות המשיכה הבוררות, אך זו הסתיימה בלא הכרעה והצדדים בקשו להעביר את המחלוקות שהתבררו בבוררות, להכרעה במסגרת תיק זה.