הפיצוי לו זכאית התובעת בגין מכירות אלו (כולל בתקופת התוספת) עומד לפיכך על סך של 11,289.12 ₪.
- הטענה לפיצוי על העלאת מחירים שנעשתה בניגוד להסכם
- לטענת התובעת, בהסכם נקבע שהנתבעת רשאית לשנות את מחיר המוצרים נשוא ההסכם ובתנאי שתינתן על כך לתובעת התראה מראש של 60 יום. בפועל, טוענת התובעת, במספר רב של פעמים הודיעה הנתבעת על העלאה מיידית של המחירים ובהתעלם מההתראה שנקבעה בהסכם. כתוצאה מכך סירבו לקוחות התובעת להסכים להעלאת המחירים והתובעת נאלצה לספוג את הפרשי המחיר בעצמה. בכתב התביעה המתוקן נטען שהפרה זו הסבה לתובעת נזק של 22,470 ₪.
לגרסת הנתבעת מאידך, העלאות המחירים שנעשו בתקופת ההסכם נעשו כדין, בהתאם לזכות שהוקנתה לה בהסכם ובמתן התראה לתובעת לפי ההסכם. הנתבעת מכחישה את הטענה להתראות שנשלחו לה בעניין זה ומכחישה את טענות התובעת לנזק שנגרם לה בעניין זה.
- מבחינת הראיות בהקשרה של טענה זו הנה אשר התברר:
ראשית, בתצהיר גורי הופחת הנזק הנטען בסעיף זה והועמד על 3,936 ₪ בלבד, ולא אותו סכום שנתבע בכתב התביעה המתוקן.
שנית, אין מחלוקת על כך שלפי ההסכם (סעיף 5.1) עמדה לנתבעת הזכות להעלות את המחיר של מוצריה "בהודעה בכתב מראש" שתימסר לתובעת 60 יום מראש. דא עקא, שהנספחים אשר הציגה התובעת מלמדים על מקרה אחד ויחיד בו הודיעה הנתבעת על העלאת מחירים מיידית (נספח 42 לתצהיר גורי - הודעת הנתבעת מיום 11.7.12 על העלאת מחירים שתחול מיום 1.8.12). משמע, לא במקרים רבים עסקינן אלא במקרה אחד ויחיד שהוכח.
--- סוף עמוד 22 ---
שלישית, התובעת לא הציגה ולו ראיה אחת ללקוח שסירב לקבל את העלאת המחיר או למצב בו נאלצה היא, התובעת, לספוג את העלאת המחיר עקב אותה התראה קצרה שניתנה לה כאמור. התובעת אפילו לא טרחה לפרט חילופי דברים שכאלו בתצהיר גורי.
רביעית, עיון בתחשיב אשר מציגה התובעת (נספח 43 לתצהיר גורי) מלמד שסכום התביעה בראש זה, 3,936 ₪, הינו אותה עליית מחיר של 6.4% מכלל המכירות באוגוסט 2012. משמע, התובעת פשוט מבקשת לנטרל את העלאת המחיר ממכירות אוגוסט 2012, ובלא כל ניסיון להראות שהיא עצמה שילמה סכום זה למי מלקוחותיה.
- משכך, כאשר מתברר שהתובעת הראתה מקרה בודד של העלאת מחיר בלא התראה מוקדמת; כאשר מתברר שהתובעת איננה מפרטת ולו מקרה בודד בו ספגה את העלאת המחיר מול מי מלקוחותיה; וכאשר מתברר שגם סך הנזק המופחת הנטען בתצהיר התובעת איננו אלא ביטול העלאת המחיר ממכירות אוגוסט 2012 - אין אלא לקבוע שטענה זו לא הוכחה ולכן – נדחית.
- הטענה לפיצוי לפי חוק חוזה סוכנות
- לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לפי חוק חוזה סוכנות (סוכןמסחרי וספק), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק חוזה סוכנות").
חוק זה פורסם בספר החוקים ביום 27.2.12, דהיינו לאחר כריתת ההסכם נשוא תביעה זו. החוק נועד להגן על זכויותיו של "הסוכן המסחרי" וכולל הוראה המבטיחה מתן הודעה מוקדמת על ביטולו הצפוי; וכן הוראה נפרדת המזכה את הסוכן בפיצוי בתום החוזה. הוראה זו עומדת בבסיס חלק זה של התביעה.
- לפי גרסת התובעת, פעילותה לשיווק מוצרי הנתבעת הביאה לנתבעת לקוחות חדשים רבים ויצרה גידול משמעותי בהיקף עסקיה של הנתבעת עם לקוחותיה הקיימים. נוכח זאת, טוענת התובעת, החלטת הנתבעת להפסקת ההסכם לאחר כ- 3 שנות פעילות והעובדה שהנתבעת תמשיך ליהנות מפירות עמלה של התובעת, מצדיקים חיוב הנתבעת בפיצוי. התובעת מפנה להוראות הקובעות את חבותו של ספק בפיצוי לפי סעיף 5 בחוק חוזה סוכנות, וטוענת שהתקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף זה ושבגינם חייבת הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת. לפי תחשיבי התובעת, הרווח החודשי הממוצע שלה בתקופת ההסכם עמד על 56,743 ₪ ומכאן שהפיצוי המגיע לה בגין 3 חדשים (חדש אחד על כל שנה מ- 3 שנות ההסכם) עומד על 170,229 ₪.
- כנגד טענה זו מעלה הנתבעת מספר טענות.
ראשית, טוענת הנתבעת כי חוק חוזה סוכנות כלל איננו חל על יחסי הצדדים באשר אלו התבססו על הסכם שנכרת טרם נכנס החוק לתוקף. במצב שכזה, טוענת הנתבעת, כלל לא חל חוק חוזה הסוכנות.