שנית, טוענת הנתבעת שהתובעת כלל איננה במעמד של "סוכן" כהגדרתו בחוק חוזה סוכנות. לשיטת הנתבעת, יש להבחין בין מעמדו של "סוכן מסחרי" למעמדו של "מפיץ" גרידא, כאשר חוק חוזה הסוכנות כלל לא חל על יחסי ספק ומפיץ. התובעת, כך טוענת הנתבעת, כלל איננה בגדר "סוכן" אלא מפיץ וממילא שבכך יש לדחות טענה זו לפיצוי.
ושלישית, טוענת הנתבעת שאפילו חל חוק חוזה סוכנות על ההסכם ועל התובעת, כלל לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ומקנים לתובעת זכות לפיצוי.
--- סוף עמוד 23 ---
- נוכח טענות הצדדים, יש לפתוח בבירור המחלוקת לעניין תחולתו של חוק חוזה הסוכנות. חלק זה בתביעה הרי מתבסס על חוק חוזה הסוכנות וברי איפה שאם אין תחולה לחוק זה על יחסי הצדדים ממילא שדי בכך כדי להביא לדחיית הטענה.
53.1. לפי גרסת הנתבעת, כיוון שההסכם נכרת בדצמבר 2009 וחוק חוזה סוכנות נכנס לתוקף רק באפריל 2012, ממילא שיש לדחות טענה זו על הסף. לפי גרסת התובעת, אין כלל רלוונטיות למועד כריתת ההסכם בכל הנוגע לתחולת החוק, אלא רק למועד ביטולו, וזה חל כאשר חוק חוזה הסוכנות כבר היה בתוקף.
53.2. עיון בחוק חוזה הסוכנות מלמד שאין בו הוראה ברורה באשר לתחולתו על חוזים שנכרתו טרם כניסתו לתוקף. סעיף 9 בחוק חוזה הסוכנות קובע כי "תחילתו של חוק זה שישים ימים מיום פרסומו" (דהיינו 60 יום מיום 27.2.12). הוראה זו המתייחסת למועד כניסתו לתוקף של חוק חוזה הסוכנות, אך זו איננה "הוראת מעבר" המתייחסת לתחולתו על חוזים שנכרתו לפני מועד כניסתו לתוקף (לאבחנה בין "הוראת תחילה" לבין "הוראת מעבר" ראו: אהרון ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה, תשנ"ג, עמ' 611). שאלת תחולתו של חוק חוזה הסוכנות על חוזים שנכרתו טרם תחילתו, הינה לפיכך שאלה פרשנית, אשר במענה עליה יש להתחשב בכל השיקולים המגבשים את תכליתו של חוק הסוכנות (עע"א 1613/91 אורית ארביב נ' מדינת ישראל פד"י מו (2) 765, 775).
53.3. תכליתו של חוק חוזה סוכנות הינה הגנה על זכויותיו של סוכן מסחרי. במהלך השנים התגבשה ההכרה שלסוכן המסחרי מעמד מיוחד ושונה ממעמדם של גורמי ביניים אחרים בעסקאות מסחריות. לסוכן המסחרי בדרך כלל הרשאה מתמשכת לנהל משא ומתן בשם הספק עם לקוחות קיימם או פוטנציאליים, ואף להתקשר עמם בהסכמים לרכישת מוצרי הספק. ועם זאת, בדרך כלל, בין הסוכן המסחרי לספק אין יחסי עובד מעביד, אין יחסי שליחות והוא אף איננו בעל זכות קניינית כלשהי בסחורה המספקת. כך גם נדחו בפסיקה טענות לזכויות של הסוכן המסחרי במוניטין של המוצר המשווק ואף לזכותו לפיצוי על יסוד דיני עשיית עושר שלא במשפט (ראו: ע"א 442/85 זוהר ושות' נגד מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד (3) 661).