הנתבעת משיבה כי התקשרותה עם התובעת הופסקה הן כדין הן בתום לב. היא גורסת שהודיעה על ביטול חוזה ההרשאה תקופה מספקת לפני כן ועל-פי הוראותיו, וסבורה כי דרישת התובעת להודיע כמעט שנה וחצי מראש מוטעית. בטענה כי החוזה הוא חוזה אחיד, כפי שהוא מוגדר בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982 (להלן: חוק החוזים האחידים), הנתבעת כופרת, ועל כל פנים היא טוענת שההוראה על אפשרות ביטולו בתוך תשעים יום אינה תניה מקפחת. לגרסתה התובעת הפרה את החוזה הפרות חוזרות ונשנות ונתוני המכירות והשירות שהציגה היו גרועים. אף-על-פי-כן היא לא החליטה לקטוע את ההתקשרות אלא לאחר פגישות הבהרה ושיחות התראה אין-ספור שנערכו בין הצדדים. לבסוף הנתבעת מדגישה כי אין שחר לטענה שנקטה צעד זה ממניעים זרים.
ד י ו ן ו ה כ ר ע ה
- הנתבעת טוענת כי זכותה הייתה לסיים את ההתקשרות אף ללא כל סיבה שהיא במתן הודעה תשעים יום מראש, מה גם שלדעתה התובעת הפרה את החוזה הפרות חוזרות ונשנות. לגרסתה תוצאות המכירות שלה היו גרועות וכך גם השירות שנתנה ללקוחות. על אף פגישות, שיחות התראה ומתן הזדמנות אחר הזדמנות היא התעלמה לחלוטין מההערות ולא תיקנה את דרכיה.
--- סוף עמוד 2 ---
מיכּה כרמון, ששימש מנהלהּ הכללי של הנתבעת בשנים 2005–2010, העיד:
[...] מיכה בן מאיר הייתה הסוכנות היחידה, הוא [צ"ל או – ש' א'] הסוכנות היחידה כמעט, שהייתה בכל ישיבת הנהלה, עם המנהלים שלי, עם בעיות כאלה ואחרות[...]
(עמ' 80 לפרוטוקול הדיון, שורות 7–9)
הוא הצהיר כי התובעת העניקה ללקוחותיה שירות ברמה נמוכה (סעיף 25 לתצהיר עדותו הראשית), ובחקירתו סיפר שכאשר שימש מנכ"ל ,,רמת המקצועיות, רמת השירות של הסוכנות הזאת, הייתה לא-מספקת'' (עמ' 82 לפרוטוקול, שורות 30–33). בהמשך אמר:
ת: [...]
הייתה תקופה שמיכה בן מאיר עבד בהצלחה והיינו מרוצים ממנו. ואז לא הי[ו] לנו טענות. לאחר שקרה המקרה ומיכה נפטר, לצערנו – מהרגע שמיכה בן מאיר נפטר התחילו הבעיות.
ש: 98'.
ת: אני לא זוכר את השנה.
ש: אני אומר לך: אתה אומר שמ-98', כשמיכה נפטר, לא הייתם מרוצים מתפקודה של הסוכנות (קורא). נכון?
ת: כן.
(עמ' 97, שורות 7–14)
מעדות רם בר, כשמו כיום, עלה כי החל לעבוד בתובעת בשנת 1998 וכי אביו נפטר ב-1999. על רם ועל אמו אסתר נשאל כרמון:
ש: ובמשך שתים-עשרה השנים שאתה היית מעורב, בצורה כזאת או אחרת, היו חסרי כל ידע, חסרי כל גישה שירותית – אין להם מושג. לא היה להם מושג.