ואלה השלוש:
--- סוף עמוד 7 ---
[...] אחת – תגידו, לא קרה שום דבר, נוריד את השלטים וניפרד בידידות. זאת האפשרות האחת. האפשרות השנייה: תמצאו מקום מתאים יותר לסוכנות בהשקעה פחותה, כדי שיתאים לרמות האלה; והאפשרות השלישית: שתגידו ,,רוצים אנחנו'' ותשקיעו את מה שאנחנו רוצים במקום הנוכחי כדי לעמוד באמות המידה.
(עמ' 87, שורה 33–עמ' 88, שורה 4)
השניים, לדברי כרמון, היו יכולים באותה הזדמנות לבחור לסיים את ההתקשרות, ובכל אופן עצם הצגת האפשרויות מעידה בעיניו על תום לבו (שם, שורות 12–14). אסתר בן-מאיר הסכימה שהיה היגיון בדרישות הנתבעת ושהן הוצגו לכל סוכנויות המשנה (עמ' 17, שורות 6–15). ההתקשרות הופסקה כארבע שנים לאחר שהוצגו. כאשר נשאל כרמון מדוע בשנת 2009 ניתנה בידי התובעת הברֵרה ולא העדיף לכפות עליה את סיום ההתקשרות אם כבר לא היה מרוצה מתפקודה, הוא השיב:
ת: [...] משום שאנחנו עדיין קיווינו שנצליח להביא אותם לאמות המידה החדשות, לסטנדרדים של טויוטה.
ת: אני לא יודע איך זה נשמע, אבל זה ככה היה. זו הייתה סוכנות שהכי הרבה בזבזנו עליה זמן. לא רק אני, גם סמנכ"לים שלי. בכל ישיבת מטה – גם על חלפים, גם על שירות – כל אחד העלה טענות על סוכנות מיכה בן מאיר. ואני עמדתי על כך: בואו נתדרך, בואו ננסה.
(עמ' 89, שורות 7–11)
ולפני כן העיד:
ת: [...]בתקופתי, אגב, בתקופתי הצעתי להם, על חשבוננו אגב. פעם אחת הצעתי להם יועץ ארגוני– – –
ש: נכון.
ת: – – –ואמרתי: אנחנו נשלם אותו. קבלו אותו, כדי שתראו מה שצריך, כי אתם לא יכולים בצורה הזאת להמשיך לקבל לקוחות שלנו. ופעם נוספת הצעתי להם מנכ"ל שלא יהיה תחת רם, אלא מנכ"ל עצמאי, כדי שינהל את העסק. לדעתי, בהפרשים של שלוש או ארבע שנים.
(עמ' 85, שורות 8–13)
ובהמשך:
[...] אני יודע שלאחר שאמות המידה נכתבו במיוחד, במיוחד עבור סוכנות מיכה בן מאיר – כי טויוטה דורשת שבכל סוכנות יהיה פה three S, מה שנקרא: sales, spare parts ו-service, באותו מקום – למרות הדרישות האלה, ובגלל שידענו שסוכנות מיכה בן מאיר לא תוכל לעשות אולם תצוגה על-פי הדרישות בַמקום
--- סוף עמוד 8 ---
שלהם, אישרנו להם, אישרנו באמות המידה, עד 700 מטר. אני זוכר – אני אישית – מדדנו במכונית. נסענו ומדדנו 700 מטר, וזה מה שכתבנו באמות המידה. נכון הוא שסוכנויות אחרות לאחר מכן לקחו טרמפ על ה... על התיקון הזה, אבל עשינו את זה כדי שהם יוכלו להיכנס פנימה.