ש: והם שירתו את האינטרס?
ת: האינטרס שלנו – אם אתה שואל על האינטרס שלנו – האינטרס הגדול ביותר שהיה לנו, הוא לבנות את המותג. אם המותג טויוטה לא חזק, אם לאורך זמן הוא מידרדר, ואתה מגיע לנקודה של איך אתה בונה מותג חזק.
--- סוף עמוד 6 ---
מותג חזק נבנה באמצעות רישות [ר]אוי, בשירות לקוחו[ת] ראוי, ביחסים ראויים עם הלקוחות שלך. אם אין לך את זה, לאורך הזמן המותג מידרדר.
(עמ' 57, שורה 25–עמ' 58, שורה
4; ההדגשה אינה במקור)
לתמיהה שהעלתה התובעת – מדוע בשנת 2003 כרתה עמה הנתבעת חוזה חדש אם לא הייתה מרוצה מתפקודה – השיבה הנתבעת, ותשובתה מקובלת עליי, כי עשתה זאת בעקבות צו הממונה על ההגבלים העסקיים שנכנס לתוקפו בשנת 2002. כמו-כן כרמון העיד:
ת: אסתר נכנסה לחדש את העסק ב-2003, והיא אמרה שהם יעשו כל מה שאנחנו נגיד להם, הם יקבלו, הם ילמדו, הם ישקיעו, כדי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים. אנחנו האמנו– – –
[...]
ת: – – –שעדיין אתנו[...]
(עמ' 85, שורות 5–8)
- אשר לטענת התובעת כי בשנת 2009 היא השקיעה בסוכנות, לפי דרישות שהציבה הנתבעת, 1.8 מיליון ש"ח וכי החלטת הנתבעת לסיים את ההתקשרות רק לאחר מכן נגועה בחוסר תום לב – הוכח כי באותה שנה השקיעה התובעת בסוכנות משאבים, אך הסכום הנטען לא הוכח. ארתור שירצקי אישר כי התובעת שיפצה את המבנה, אך לא ידע לומר כמה השקיעה (עמ' 122 לפרוטוקול, 23–25, 29–30). הוא העיד: ,,אני לא התעניינתי. התפקיד שלי הוא להציב את הדרישות ולוודא שהן מקוימות[...]'' (שם, שורה 27). לא הוכח כי הדרישה להשקיע כשלעצמה הוצבה בחוסר תום לב. הנתבעת אישרה כי התובעת נדרשה להשקיע במקום ולשפצו כדי לעמוד באמות המידה של טויוטה העולמית, אשר עודכנו בשנת 2008. בחודש מאי אותה שנה נשלח מכתב (נספח 4 לתצהיר כרמון) שבו פורטו הדרישות, כפי שהעיד כרמון:
ת: [...] כתבנו אמות מידה מעודכנות בעקבות דרישות חדשות של... טויוטה העולמית, ודרשנו מכל הסוכנים, מכל הסוכנים בלי יוצא מהכלל, עד סוף 2009, לעמוד באמות המידה המחייבות האלה.
ש: מה זה הצריך מהסוכנים?
ת: מהסוכנים זה הצריך ללא ספק להשקיע, מי מהם יותר ומי פחות, כדי להגיע לדרישות האלה של אמות המידה.
ש: מצוין.
ת: אני קראתי לאסתר ולרם אליי, באותה תקופה, ואמרתי להם – נתתי להם בעצם שלוש אפשרויות.
(עמ' 87 לפרוטוקול, שורות 11–
19; ההדגשה בקו אינה במקור)