[...] ההחלטה מתקבלת בידי ההנהלה ואני לא חלק מההחלטה. כלומר בנקודת הזמן הזו אני לא ידעתי שהולכת להיות סגירה של הסוכנות. אנחנו פעלנו בנקודה הזאת כדי לנסות ול... אֶה... לעשות, לעבור על התכנית העסקית ולבצע אותה כפי שנרשם. באותה נקודה אני לא הייתי מעורב.
(עמ' 112, שורות 1–4; כן
ראו עמ' 113, שורות 3–6)
הוא לא תיאר לעצמו שבתוך חודשים אחדים יבוטל החוזה (עמ' 112, שורות 7–12; עמ' 113, שורות 10–16), ולדבריו, באותה תקופה ,,[...] אנחנו פעלנו, כמנהלי, מנהלי הביניים – פעלנו כרגיל עם הסוכנות'' (עמ' 112, שורות 24–25). אך אלה דבריו של מנהל מדרג בינוני, אשר פעל ,,לפי הספר'' ולא היה מודע להחלטות שקיבלה ההנהלה הבכירה. וככל שהדברים אמורים במועד שבו התגבשו אותן החלטות, כשנשאלה אסתר בן-מאיר מתי לדעתה החליט ג'ורג' חורש לסגור את הסוכנות היא השיבה:
בישיבה, בישיבה שהייתה ב... חצי שנה קודם ל... זה... כל הזמן ישיבות סוכנים. בישיבת סוכנים חורש פלט: אם ככה, אתם צריכים לסגור... לא... לסגור את העסק. [...]
(עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 2–4)
לפיכך איני מקבלת את טענתה כי הופתעה מההודעה. מהעדויות שהובאו לפניי עולה כי ההחלטה להפסיק את הסוכנות לא הייתה גחמה של רגע. במהלך תקופה של שנים מספר, נוכח התנהלותה של התובעת והדיונים שניהלו הצדדים, גמלה אצל הנתבעת המסקנה כי התובעת אינה מסוגלת לעמוד במבחנים ובסטנדרדים הנוהגים אצלה, שאותם מכתיב היצרן, ועל-כן לא היה מפתיע שהיחסים העסקיים בין הצדדים יבואו לסיומם על-פי הוראות החוזה. יצוין בהקשר זה כי כיום התובעת משכירה את המבנה לאחרים, ולא מן הנמנע כי בזכות השיפוץ מתקבלים דמי שכירות גבוהים יותר מהשכרת הנכס מאלו שהיו מתקבלים בלעדיו. משכך דומה כי השקעותיה בנכס לא הושחתו לרִיק.
- התובעת טוענת כי התנאי הקבוע בסעיף 23.3 לחוזה הוא התנאי המקפח בחוזה אחיד, לפי חוק החוק החוזים האחידים. כרמון העיד (עמ' 94 לפרוטוקול, שורה 32–עמ' 95, שורה 2) שחוזה ההרשאה היה סטנדרטי ושכל הסוכנויות חתמו על אותו נוסח בדיוק. כזכור סעיף 23.3 קצב שלושה חודשים להודעה המוקדמת מטעם כל אחד מהצדדים לחוזה ולא חִייב לספק הסברים לביטול החוזה. הוראתו הייתה בהירה, ואין מקום להפעלתו של כלל הפירוש נגד המנסח. חוזה אחיד הוא ,,[...] נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם[...]'' (סעיף 2 לחוק החוזים האחידים), ותכונה זו מְשווה לו את אופיו הייחודי (רע"א 1185/97 יורשי עיזבון מילגרום ומנהליו נ' מרכז משען, פ"ד נב(4)145, 158ה [1998]). איני רואה צורך לדון בסוגיית מעמדו של החוזה, שכן לא שוכנעתי שבזמנים הרלוונטיים לתביעה ובנסיבות המקרה התנאי הקבוע בסעיף 23.3 לחוזה הוא מקפח, ומסקנה זו לא הייתה משתנה אפילו קבעתי כי בחוזה אחיד עסקינן.
--- סוף עמוד 10 ---