הסעיף, יש להדגיש, הוא דו-צדדי. לפי נוסחו התובעת יכלה להודיע על סיום החוזה תשעים יום מראשובכך להעמיד בעצמה את הנתבעת לפני עובדה מוגמרת: בלי שניתנה לה שהות מספקת לאתר סוכן אחר, למצוא לו מקום ראוי, לקבל את האישורים הדרושים לניהול עסק הסוכנות וכל הצעדים כיוצא באלה להפעלת הסוכנות המחליפה. אפשרות אחרת שהייתה לתובעת הייתה לנהל משא-ומתן על סעיף 23.3 לחוזה ולדרוש שיחלפו יותר משלושה חודשים מרגע ההודעה ועד לסוף ההתקשרות, אבל היא ביכרה להשקיע כספים ולהסתפק בתקופה זו. אמת נכון הדבר, תקופה בת שישה חודשים הייתה עדיפה, אך אין מקום להתערב בהסכמת הצדדים ולא זה המקום לפגוע בעיקרון של חופש החוזים. לעיקרון זה הוקנה מעמד הבכורה בדיני החוזים (גבריאלה שלו דיני חוזים פרק שלישי [מהדורה שנייה, 1995]), ורק במקרים יוצאי דופן יקבע בית המשפט כי תנאי שעליו הסכימו הצדדים מרצונם החופשי אינו סביר (ת"א [מחוזי ת"א] 3022/99 פיצחזדה נ' שטראוס שיווק בע"מ, פסקה 12 [פורסם באר"ש, 11.05.2009]). אמנם בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5, פסקאות 23–24 לפסק-דינו של השופט אדמונד לוי (פורסם באר"ש, 23.07.2006), נאמר שככל חירות או זכות גם החירות להתקשר בחוזה אינה מוחלטת ויש לאזנה מול עקרונות של צדק, הגינות ומוסר, וכי בנסיבות מסוימות התערבות בתוכנו של חוזה נתפסת כלגיטימית – לדוגמה, כאשר הוראות חוק קוגנטיות הנוגעות לתוכנם של חוזים מסוגים ספציפיים (חוק החוזים האחידים, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951) מתירות לעשות כן. ברם בנסיבות העניין כפי שתוארו עד כאן אין מקום להתערב בהסכמת הצדדים על פרק הזמן שבו ניתן להודיע מראש – אהדדֵי, כאמור – על סיום החוזה, ולהאריך אותו לתקופה ארוכה מזו שעליה הסכימו.
אוסיף כי ביום 20.02.12 חוקק חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012 (להלן: חוק חוזה סוכנות), שאינו חל על החוזה. ,,סוכן מסחרי'' מוגדר בו ,,[...] מי שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק''. המחוקק נתן דעתו על הקשיים הנובעים מהפסקת סוכנות, והסדיר למשל את עניין סיום חוזה סוכנות לתקופה בלתי קצובה ואת סוגיית הפיצוי בשל סיום חוזה כזה. לפי החוק הצדדים רשאים להתנות בחוזה שביניהם לטובת הסוכן. בסעיף 3 נקבע כי הצדדים לחוזה כזה חייבים לפעול זה כלפי זה בנאמנות, סעיף 4(א) קובע כי ,,צד לחוזה סוכנות לתקופה בלתי קצובה רשאי לסיימו בהודעה מוקדמת לצד האחר בתוך זמן סביר מראש ובכתב, ובלבד שתקופת ההודעה המוקדמת לא תפחת [...]'' משישה חודשים אם נמסרה ההודעה ,,במהלך השנה השישית מיום תחילת החוזה ואילך [...]'' (סעיף קטן (7)). החוזה בענייננו הסתיים לאחר כשש-עשרה שנה. הצדדים, שהתקשרו בו בשנת 2003, אינם טוענים כי יש להחיל את הוראותיו של חוק חוזה סוכנות על המקרה דנן. כבר ציינתי כי היה עדיף שהצדדים יקבעו הודעה מוקדמת של שישה חודשים, אך כפי שהבהרתי לעיל, לא אתערב בהתקשרות החופשית שלהם ובכללה הסכמת התובעת ליטול על עצמה סיכון מסחרי בדמות הודעה מוקדמת בדבר סיום היחסים שמשכהּ שלושה חודשים. לא הוכח שהמשיבה נהגה בחוסר תום לב. החוזה בוטל כדין והתובעת אינה זכאית לפיצוי שתבעה.