סעיף 18
(א) הסוכן יקפיד שלא לקבל שיקים שקבלתם נאסרה בהוראות המנהל ו/או העלולים שלא להיפרע מסיבות טכניות.
(ב) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), תנכה הרשות מהתשלומים המגיעים לסוכן לפי חוזה זה סך של 12.80 ₪ בגין כל שיק כאמור שהוחזר.
--- סוף עמוד 21 ---
הסכום האמור יהא צמוד ... כפי שישתנה מעת לעת.
- כפי שעולה מכל הוראות אלו, אכן חלה חובה על סוכן הדואר, ובענייננו על הנתבעת, לפעול בהתאם להוראות ולנהלים של התובעת (סעיפים 1(ב), 8(א)). בנוסף לכך, סוכן הדואר אחראי לכל נזק או אובדן שיגרמו לתובעת בשל מעשה שעשה, בשל מחדלו, בשל אי מילוי הוראות החוזה או בשל אי מילוי נהלים של התובעת. אמת המידה לאחריותו לנזק שנגרם בנסיבות אלו, היא זו שנקבעה בפקודת הרשלנות ובנסיבות אלו יהיה על סוכן שהסב נזק באחת הנסיבות האמורות לפצות את התובעת בגין כל נזק שייגרם (סעיף 16(א)). נמצא אפוא, שהאחריות של סוכן הדואר על-פי החוזה, אינה נובעת רק מהפרת נהלים או מהפרת הוראה מהוראות ההסכם, אלא היא אף נובעת גם ממעשה או מחדל שלגביו האחריות לנזק מוטלת לפי פקודת הנזיקין. בנסיבות אלו קובע ההסכם, כי האחריות לשאת בפיצוי בגין הנזק תחול על הסוכן (סעיף 16(ב)). אחריות כאמור, תחול אף במקרה של גירעונות או עודפים שנוצרו בקופת הסוכנות (סעיף 17).
- לעניין המחאות נקבע כאמור בסעיף 18(א), כי "הסוכן יקפיד שלא לקבל שיקים שקבלתם נאסרה בהוראות המנהל ו/או העלולים שלא להיפרע מסיבות טכניות". הוראה זו לכאורה קובעת כי הקפדה בעניין קבלת המחאות תהיה רק בשני מצבים, האחד, עניינו אי קבלה של המחאה שנאסרה בנהלים של התובעת והשני, אי קבלת המחאה שעלולה שלא להיפרע מסיבות טכניות. כך למשל, נראה כי הכוונה שאין לקבל המחאה שהחותם עליה אינו מורשה החתימה על-פי הפרטים המודפסים על ההמחאה, או אם חסר פרט מהותי כמו חתימה, תאריך, סכום וכיוצא בזה.
לכאורה, לא נקבע בהוראה זו כי סוכן הדואר חייב להקפיד שלא לקבל המחאה בסכום גבוה מבלי לוודא שיהיה כיסוי להמחאה, כי יש להקפיד שלא לקבל המחאה ממי שאינו מוכר או כי דרושה בדיקת הכיסוי של ההמחאה בטרם קבלתה. עם זאת, כידוע, הוראה בהסכם אינה עומדת לעצמה ועל-כן יש לפרשה לאור ההסכם כולו ולאור תכליתו ואף לאור הנסיבות החלות על ההסכם ועל מערכת היחסים שבין הצדדים להסכם. כל אלו משמשים בעת ובעונה אחת לפירושו של ההסכם (ראו לעניין זה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995), 313-311); ע"א 2553/01 ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 481 (2005), דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006). יוער כי הגם שקמו חולקים להלכה זו, ככלל נראה שעמדת הרוב בבית המשפט העליון היא, כי לא חל שינוי בהלכה זו אף לאחר התיקון של סעיף 25 בחוק החוזים ((ס"ח תשע"א מס' 2273 מיום 26.1.2011 עמ' 202) ולעניין זה ראו: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ (2012)ח, כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין בפסקאות 30-17. כך גם בכל מקרה, מדובר בתיקון מאוחר לענייננו, ולפיכך אין תחולה למפרע לתיקון זה, כל עוד לא נקבע במפורש אחרת. ראו לעניין זה: ע"א 800/89 מיכאל ביטון נ' זיו קרסל, פ''ד מו(2) 651 (1992), בעמ' 655).