חלוקת האחריות בין התובעת לבין הנתבעת
- כפי שכבר נאמר, המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שהנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בכך שלא פעלה בהתאם לנהלים בעניין קבלת המחאות, בעוד שהיה עליה לדעת על קיומם.
מסקנה מתבקשת נוספת היא, שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות שאף היא כאמור, חלה עליה מכוח ההסכם. הפרה זו נובעת מכך שהנתבעת קיבלה המחאות בסכומי עתק מבלי לוודא שיש להן כיסוי. קבלת המחאות מעין אלו עולה לכדי רשלנות, באשר יש בכך הפרה של חובת הזהירות ואף יש
--- סוף עמוד 26 ---
בכך משום התנהגות החורגת מהתנהגותו של אדם סביר בכלל וסוכן דואר בפרט. דומה כי אין צריך לומר שאינה דומה קבלת המחאה בסך של 3,580 ₪ (סכום ההמחאה הראשונה) לקבלת המחאה בסך של 90,000 ₪ (סכום ההמחאה האחרונה), מבלי לוודא שההמחאה תכובד. לעניין זה אין רלוונטיות להיעדר יכולת בדיקת הכיסוי להמחאה בסניף הבנק הנמשך. קבלת המחאה בסכום כה גבוה ללא ערובה לכך שתיפרע היא מעשה חריג ונדיר שאינו מקובל בשום התנהלות מסחרית ולפיכך מהווה בנסיבות העניין רשלנות חמורה מצד הנתבעת. כך היה אפילו ההמחאות שקדמו לאותה המחאה כובדו.
בקבלת המחאות כאמור, הפרה הנתבעת את חובות האמון המוטלות עליה ואת החובה לקיים את ההסכם בתום לב. בקבלת ההמחאות האמורות, גם התרשלה הנתבעת ואף בכך הפרה את חובתה מכוח ההסכם לנהוג בזהירות.
- עם זאת וכאמור לעיל, חובת האמון וחובת הנאמנות החלה על מערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת היא חובה הדדית. כך גם חובת תום הלב היא חובה הדדית. בנסיבות אלו, חלה על התובעת למצער, החובה ליידע את הנתבעת על כך שההמחאות לא כובדו. בכך שהתובעת לא הודיעה על כך לנתבעת במועד, הפרה התובעת את חובותיה כלפי הנתבעת והובילה להכשלתה. הפרות אלו אף מהוות רשלנות תורמת ממשית מצד התובעת. רשלנות תורמת זו היא ממשית באשר ללא ספק היה בכוחה של התובעת למנוע את הנזק ולמזערו באופן משמעותי. בשל התרשלות עובדיה היא לא עשתה זאת. ניסיונו של אמזלג לכפות על מחדליו בהמצאת גרסה שנסתרה, שלפיה לכאורה הקדים להזהיר את הנתבעת, לא צלח ונראה כי אלמלא התמהמה ואילו מילא את החובות שחלים עליו, לא היה נגרם הנזק שנגרם ולכל היותר היה נגרם נזק מזערי.
- לפני סיום ייאמר, כי יש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה יש להפחית מסכום הנזק את סכום שלוש ההמחאות הראשונות, מאחר שקבלתן לכאורה, מתיישבת עם הנוהל בשל כך שהסכום של כל אחת מהן נמוך מסך של 10,000 ₪. לאור טענת הנתבעת כי לא ידעה על הנוהל ולא הכירה אותו וכי פעלה על-פי נוהג השונה מהנוהל, ממילא שאינה יכולה להסתמך על הנוהל רק לעניין זה.
- בנסיבות אלו, שבהן רשלנותה התורמת של התובעת יכולה הייתה למנוע כמעט את כל הנזק, אחריותה היא בשיעור של 80% ואילו אחריותה של הנתבעת תהיה בשיעור של 20%.
ז. סיכום ותוצאה
- כאמור לעיל, אין מחלוקת על כך שסכום הנזק הוא בסך של 306,960 ₪. גם אין מחלוקת על כך שהנתבעת הייתה זכאית לעמלות בסך של 44,848 ₪. כך שסכום הנזק נכון לחודש יולי 2004 היה בסך של 262.112 ₪.
לאור המסקנה כי הנתבעת אחראית לשיעור של 20% מתוך הנזק הכולל, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 52,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש יולי 2004 ועד התשלום בפועל.