המבקשת נשענת בהמרצת הפתיחה שלה על המקסימה הידועה לפיה חוזים יש לקיים (Pacta Sunt Servanda), אך באותה המידה יש לקיים את רצון הצדדים לגבי דרך ההתקשרות ביניהם, ואת התנאים שהם הציבו לשם גיבושה של התחייבות חוזית מחייבת. לא הובאה לעיוני ראיה כי המשיב ויתר על אישור באת כוחו לצד דרישת החתימה, ולא אוכל לקבוע כי שונו ההבנות בין הצדדים לגבי האופן בו תשוכלל ההתחייבות החוזית ביניהם. בהינתן התנאים שהם עצמם יצרו, לא קמה התחייבות כזאת, ועם כל הקושי שהדבר גורם למבקשת, לא ניתן לשנותם בדיעבד, וליצור מחויבות חוזית בניגוד למוסכם עליהם.
- המניע של המבקשת בהגשת תובענה זו הוא ברור. המבקשת חוששת שהמשיב יתקשר עם גורם אחר לשם מימוש הפרויקט. לשיטתה, הוא לא מעוניין להודות בכך. המשיב לעומת זאת הכחיש, בחקירתו הנגדית, את טענתו שהוא מצוי בקשר מול יזם אחר או מנהל עם יזם כזה משא ומתן (עמ' 25 לפרוטוקול, ש.9). מכל מקום אין בפני כל ראיה שמשא ומתן כזה אכן מתקיים. אלא שהמשיב כלל לא מכחיש שככל שתבוא הזדמנות עסקית בעתיד הוא יהיה מעוניין לממשה. בסיכומיו הוא עמד על הדברים. הוא כתב כי העדיף שלא להתקשר עם המבקשת. "אמנם הדבר יהיה כרוך בסיכון של אבדן הפרויקט אם לא יעלה בידיו לאתר יזם אחר שיהיה מעוניין בפרויקט; אך התנאים שהציעה המבקשת היו כה נחותים, שסביר היה שאם יאותר יזם מתאים אחר, ההתקשרות אתו תהא עדיפה בתנאיה" (עמ' 15 לסיכומי המשיב).
כך או כך, סוגיה זו חורגת מהתובענה שבפניי. המרצת הפתיחה מושתתת על עילה חוזית. לשיטת המבקשת השתכלל חוזה בין הצדדים, ולכן, התקשרות עם גורמים אחרים תהווה הפרה שלו. כאמור, הגעתי למסקנה כי דינה של הטענה להידחות. לא השתכלל חוזה בין הצדדים, ולכן ממילא לא ניתן להצהיר כי המשיב כפוף לתנאי כזה או אחר מתנאיו. לא דנתי בהליך זה בטענה כי אם יתקשר המשיב עם גורמים אחרים, הדבר יהווה הפרה של חובות משפטיות אחרות – שאינן נוגעות להפרת הסכם מחייב - כגון חובות נזיקיות או כאלה מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט. לכן, ממילא לא אנקוט כל עמדה בשאלה האם ניתן יהיה לדון בטענות אלה מבחינה דיונית, וככל שכך מה צריכות להיות תוצאות דיון שכזה.
התוצאה
- סוף דבר, אני דוחה את המרצת הפתיחה.
- המבקשת תישא בהוצאות ההליך בבית משפט זה בסכום כולל של 25,000 ₪.
- המזכירות מתבקשת לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.