דין הטענה בדבר שיהוי להידחות
- לא מצאתי ממש בטענות הקיבוץ כי כתר הגישה את הבקשה לסילוק על הסף בשיהוי קיצוני. טענות כתר היו ידועות מכתב הטענות הראשון שהגישה, והיא מעולם לא זנחה אותן ושבה וחזרה עליהן בכתבי בי-הדין שהגישה. יתרה מכך, הסיבה שהבקשה הוגשה במועד שהוגשה נבעה מרצון הטוב של הצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט ולייתר את התובענה. התנהלות זו של הצדדים היא מבורכת ואינה צריכה לעמוד לחובתה של כתר בנסיבות דנא.
סוף דבר
- כאמור לעיל, לא בקלות ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוק תביעה על הסף. בהתאם בענייננו, הנתבעת, שנענתה לבקשות ביהמ"ש בעניין זה, הלכה כברת דרך ארוכה עם הקיבוץ על מנת שיבוא על סיפוקו. ולמרות זאת, עם כל הרצון הטוב לסייע לקיבוץ, ומבלי שאביע עמדה לגופו של עניין במחלוקת בדבר ניהול הפרויקט ורווחיו, לא ניתן להמשיך את התובענה במתכונתה. הסעד המבוקש בתביעה הוא חלוקת רווחי הפרויקט או פיצוי על אובדן רווחים. זו זכות המוקנית כאמור לחברת לוטמפסלט ולא לתובע, שהינו אך ורק בעל מניות בחברה ונעדר עילת תביעה אישית בנסיבות.
- אשר על כן, התביעה נמחקת.
- יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט באי כוחה בסך 50,000 ₪. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בין היתר בכך שכתר הסכימה להעברת המסמכים ומינוי המגשרים והמומחה על שיעור ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מכך, בכך שהקיבוץ ידע על טענותיה של כתר מתחילת הדרך אך בחר שלא לתקן את תביעתו אלא להמשיך בה באותה המתכונת, ובכך שההליך מתנהל מזה כ-5 שנים, במהלכן הגישו הצדדים עשרות בקשות שונות, התקיימו 8 דיונים והוגשו שתי חוות דעת.
ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ז, 02 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
אליהו בכר