תא (ת"א) 7354-04-12 קיבוץ לוטם נ' כתר אחזקות בע"מ

1. האם לבעל מניות בחברה זכות תביעה אישית בגין רווחי פרויקט המגיעים לכאורה לחברה שבבעלותו. זו השאלה העיקרית נשוא הבקשה לסילוק על הסף שלפני בשל העדר יריבות והעדר עילה, מהטעם שהחברה, שאינה בעלת דין בתביעה, היא זו הזכאית לכאורה לרווחים ולא בעל המניות – התובע, ומכאן שהתובע נעדר כל עילת תביעה כנגד הנתבעת.

רקע ועניינה של התביעה

2. חברת "לוטמפלסט חברה לתעשיות פלסטיק בע"מ" (להלן: "לוטמפלסט" או "החברה"), העומדת במוקד התובענה דנן, היא חברה בבעלות משותפת של התובע והנתבעת. החברה הוקמה בשנת 1995 ע"י התובע – קיבוץ לוטם (להלן גם: "הקיבוץ") והתמחתה בפיתוח מוצרי פלסטיק. בשנת 1999 רכשה הנתבעת, חברת כתר אחזקות בע"מ [לשעבר כתר פלסטיק בע"מ] (להלן גם: "כתר"), תחילה באמצעות חברה אחרת בשליטתה, 51% מהון המניות המוקצה של לוטמפלסט. הקיבוץ אף הוא בעל מניות בלוטמפלסט, לטענת כתר הקיבוץ מחזיק ב-13% מהמניות בהתאם לנסח רשם החברות, ולטענת הקיבוץ הוא מחזיק ב-49% מהון המניות בהתאם להסכמים שונים, מתוכן 28% באופן ישיר ו-21% באמצעות חברי הקיבוץ – המאוגדים תחת חב' לוטם אחזקות בע"מ. אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך השנים נחתמו הסכמים נוספים בין הצדדים ונרכש ציוד בשווי מיליוני ₪ על ידי לוטמפלסט.
3. ביום 1.1.2009 נכרת בין כתר, לוטמפלסט והקיבוץ הסכם שכותרתו "הסכם מכירת נכסים ושיתוף פעולה" (להלן: "ההסכם") – הוא ההסכם שביסוד התובענה דנן. אין מחלוקת כי במסגרת ההסכם הוסכם על העברת כלל נכסי לוטמפלסט לכתר, לשם הקמת "יחידת מוצרי אמבטיה" בכתר, שתייצר ותנהל את כל מוצרי האמבטיה של כתר תחת ניהולה הבלעדי של כתר ובחלוקת זכויות של 60% מהפרויקט לכתר ו-40% מהפרויקט ללוטמפלסט (להלן: "יחידת האמבטיה" או "הפרויקט"). מכוח ההסכם כתר העבירה לחברה סך של 10 מיליון ₪, והצדדים חלוקים האם מדובר בהלוואה – כטענת הקיבוץ, או בתמורה עבור הנכסים – כטענת כתר.
4. לשיטת הקיבוץ, ההסכם הוא הסכם לשיתוף פעולה והקמת מיזם משותף בינו לבין כתר, באמצעות העמדת הון, משאבים ושיתוף בידע, ומטרתו לאחד את תחום מוצרי האמבטיה של שני הצדדים תחת ניהולה של כתר, תוך חיסכון משאבים ועלויות. לצורך כך הועברו הנכסים והפעילות של לוטמפלסט לכתר והוסכם כי כל מוצר שייוצר באמצעות נכסי הפרויקט ייכלל ביחידת האמבטיה. לגרסת הקיבוץ, הוסכם שהקיבוץ יהיה זכאי ל-20% מרווחי הפרויקט, לאחר הפחתת סכום ההלוואה והשקעות חדשות וכן הוסכם שכתר תמסור דיווח על פעילות יחידת האמבטיה מידי רבעון. לטענת הקיבוץ, כתר הפרה את ההסכם ואת חובותיה כלפיו וניצלה את אמונו. נטען, שכתר השתמשה בנכסי הפרויקט לטובתה האישית, שלא במסגרת יחידת האמבטיה, ולא העבירה את הרווחים בגין כך לפרויקט אלא רק "דמי שכירות" כראות עיניה. עוד נטען, שכתר לא תיעדה בקפידה את השימוש בנכסי הפרויקט ופעילותו, לא ניהלה מערכת הנהלת חשבונות נפרדת לפרויקט ולא העבירה חשבונות ומסמכים כנדרש מדי רבעון ובכלל ולמצער העבירה מסמכים חלקיים ולא מאומתים, זאת על מנת שכתר תוכל להסתיר את רווחי הפרויקט ולנצל את נכסיו. התנהלותה זו הקשתה על בירור הרווחים, כאשר כתר שבה וטענה שאין כי לפרויקט אין רווחים אך בפועל, כך נטען, הסתירה מידע אותו החזיקה באופן בלעדי. כן נטען, שכתר לא העמידה נכסים והון בהיקף הנדרש וביחס שוויוני ליחס חלוקת הרווחים. לטענת הקיבוץ יש לפרויקט רווחים והוא ביקש כי כתר תציג בפניו חשבונות על מנת לבחון זאת ולבצע התחשבנות בהתאם. דרישה זו נבעה מכוח ההסכם, מערכת היחסית המיוחדת בין הצדדים, והעובדה כי כתר העבירה אליו חלק מהמסמכים בפועל והודתה למעשה בזכותו לקבל מסמכים.
5. לטענת כתר, ההסכם היה "חבל הצלה" לחברה, שפעילותה כשלה והיא הייתה בחובות. ללא ההסכם הייתה החברה נכנסת להליכי פירוק. כתר טענה שהקיבוץ אינה צד להסכם, הוא אינו מופיע בחלק "מצגי הצדדים" ואינו מוזכר בחלק של "מהות העסקה". צירופו להסכם נבע רק מהטעם שהקיבוץ השכיר את המבנה ששימש את יחידת האמבטיה. נטען, שההסכם אינו מקנה לקיבוץ כל זכות לקבלת מסמכים ו/או כספים מרווחי הפרויקט, אלא זכויות אלו קיימות ללוטמפלסט בלבד. כמו כן לא הייתה שותפות בין הצדדים או מערכת יחסים אחרת ולפיכך הקיבוץ אינו צד לפרויקט ולכן נעדרת התביעה עילה ויריבות.

עוד נטען, כי הקיבוץ עשוי ליהנות מרווחי הפרויקט רק בכפוף לחלוקת דיבידנד, בהתאם לשיעור אחזקותיו בלוטמפלסט ולאחר פירעון מלוא חובות לוטמפלסט לבנק העומדים על כ-5.6 מיליון ₪. כן נטען, כי למרות השקעות של כתר בהיקף של מיליוני ₪ בלוטמפלסט, הפעילות ביחידת האמבטיה לא צלחה והפרויקט צבר הפסדים בהיקף מיליוני ₪ אותם ספגה כתר, ומכאן שאין רווח לחלוקה וללוטמפלסט חוב של מיליוני ₪ לכתר. נטען, כי בהעדר סיכוי לחלוקת דיבידנד בשל ההפסדים והחובות, אין כל סיכוי שהקיבוץ יפיק מהתובענה טובת הנאה, אף אם היה בעל דין ראוי. כתר הוסיפה וטענה כי שימוש בציוד של יחידת האמבטיה מקנה לפרויקט תשלום דמי שימוש ראויים בלבד, ולא רווחים ממוצרים אלו כטענת הקיבוץ, ושלולא השימוש בציוד זה למוצרים אחרים היו הפסדי יחידת האמבטיה גדולים יותר. עוד נטען, כי הקיבוץ היה מודע לכל פעילות יחידת האמבטיה ובמשך שנים לא העלה כל טענה, וכי כתר שיתפה פעולה לפנים משורת הדין והשקיעה מאמצים רבים בהעברת מידע ומסמכים לקיבוץ אך אין הדבר מעיד על זכות כלשהי לקיבוץ.