- זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענת יואבי, לפיה אי-חתימתה של החברה על המכתב פוגמת בתוקפו המחייב, שכן הלכה היא כי חתימת צד על חוזה הינה בעלת משקל ראייתי בלבד ואיננה מהווה תנאי קונסטיטוטיבי לכריתתו. על כן, הגם שהחתימה הוכרה כמבטאת בבירור גמירת דעת להתקשרות בחוזה, נקבע שאין היא חזות הכל, ולפיכך, ככל שניתן להסיק קיומה של גמירת דעת מנסיבות המקרה הרי שאין בהעדרה של חתימה לבדה כדי לשלול גמירת דעתו של צד ליצירת ההתקשרות (ע"א 7189/09 הלר נ' כהן, פס' 6 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 6.6.2012); ע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ, פס' 10 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסם בנבו, 14.12.2006)). בענייננו כאמור, סבורני כי קיום גמירת דעתם של שני הצדדים נלמדת מן המכתב (המעיד על כי מפגש רצונותיהם בנושא התקיים עוד בשיחת הטלפון ביניהם), ומן הנסיבות והתנהגות הצדדים, ולכן, גם ככל שחתימת החברה על המכתב שימשה לצרכיה הפנימיים בלבד ולא נשלחה ליואבי, הרי שאין בהעדרה כדי לפגום, בנסיבות המקרה דנן, בגמירת דעתה של החברה לביטול חוזה המכר. כמו כן, הקביעה בסעיף 19.8 לחוזה המכר כי שינויים בחוזה יחייבו את הצדדים רק בחתימתם, מתייחסת, כאמור בסעיף, לשינויים בהוראות החוזה, ולא להסכמה בדבר ביטולו (בחוזה המכר הוסדרו נסיבות המאפשרות ביטול במסגרת סעיפים אחרים, כגון ס' 14.2 ו-18.1 לחוזה).
- יתרה מכך, עיון בתוכן המכתב מלמד כי אף יסוד המסוימות מתקיים בענייננו. המכתב מציין את עצם ההסכמה לביטול, כאשר יואבי אף "הגדילו" לעשות בציינם את תוצאת הביטול (השבה הדדית של מלוא התשלומים ששולמו על-ידי יואבי ושל פוליסות הביטוח שנתנה החברה). על-אף שחובת ההשבה נובעת מן הביטול עצמו (פרשת גינזברג, בעמ' 555: "....משהגענו למסקנה כי ההסכם בוטל, דין הוא כי כל אחד מן הצדדים חייב בהשבה של מה שקיבל על פיו"), דומה כי הצגתה המפורשת במכתב מחזקת את המסוימות המגולמת בו ואת הסכמת הצדדים בדבר הפרטים המהותיים הדרושים לשם כינון הביטול. אומנם, המכתב איננו מפרט את כלל הפרטים הדרושים לשם יישומה בפועל של ההשבה, ואולם הוא קובע את המתווה, תוך ציון האלמנטים המרכזיים שהשבתם נדרשת לכל אחד מן הצדדים. סבורני כי בענייננו עולה הדבר כדי פירוט מספק לצורך הסכמה על ביטול החוזה, קל וחומר נוכח ההכרה בפסיקה בכך שלשם עמידה ביסוד המסוימות אין צורך בהכללתם של כל הפרטים אלא די בציון מסגרת העסקה, ואת החסר ניתן להשלים באמצעות הדין והנוהג (שלו, בעמ' 88-89; ע"א 10849/07 פוארסה נ' פוארסה, פס' 27 לפסק דינו של השופט דנציגר (פורסם בנבו, 12.11.2009); עדני נ' דוד, פס' 9 לפסק דינו של השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 18.7.2010)) ביצוע פרוצדורת ההשבה במקרה שבפני איננה אלא אלמנט "טכני" במהותו, הנובע מעצם הביטול וההסכמה על ההשבה הדדית (בפרשת Datalab בעמ' 315):