הזכויות על הרכב
- הצדדים הרחיבו וטענו רבות בשאלת הזכות על הרכב, אולם משהגעתי למסקנה כי ההסכם בוטל כדין עקב הפרתו על ידי הנתבעים, השאלה מאבדת מחשיבותה. וכל כך למה? משום שגם אם הרכב הוא קניינו של מזרחי, וכפי שנראה להלן, איני סבורה כן, על הנתבעים להשיבו ללידור פרסום משום שהוא הועמד לרשות מזרחי כחלק מן התנאים של ההסכם שחייבו אותו להפיק שניים עד שלושה ירידים בשנה. משקבעתי כי הנתבעים הפרו חובה זו ולכן גם בוטל ההסכם, על הנתבעים להשיב את הרכב ללידור פרסום, ללא קשר לשאלת הזכויות על הרכב.
- בנוסף, מנוסחו של ההסכם עולה בבירור כי כוונת הצדדים היתה כי לידור תעניק למנהלה של חמש מערכות, זכות שימוש ולא זכות קניינית. וכך נקבע בסעיף 6.10 להסכם:
"יממן לידור (בלבד), רכישת רכב מנהלים חדש בשווי 160,000 ₪ נכון ליום חתימת הסכם זה וצמוד למדד.
- כמו כן הוצאות רישוי הרכב יהיו על חשבון לידור וישולמו על ידה במועד.
- הרכב יועמד לרשותו ושימושו הבלעדי של מנהל חמש מערכות לכל צרכיו.
- הרכב יוחלף ברכב חדש כל חמש שנים וכל ההוצאות יהיו על חשבון לידור בלבד.
- ההחלפה הבאה תבוצע עד סוף שנת 2013 (או "שנת 2012" תלוי בנוסח ההסכם שהוגש)".
- הנתבעים טוענים כי מלשון ההסכם עולה כי כוונת הצדדים היתה כי הרכב יוקנה להם שכן ההסכם נוקט לשון "רכישת רכב". אין ממש בטענה זו ואין במילים "רכישת רכב" כדי לבסס את טענת הנתבעים. אכן, כטענת הנתבעים, על לידור פרסום לרכוש רכב במימונה הבלעדי כפי שמורה ההסכם ואולם לא נאמר כי הרכב נרכש עבור הנתבעים ובוודאי שלא נאמר בו כי הוא יוקנה לנתבעים. כל שנאמר הוא כי הרכב יועמד "לרשותו ושימושו הבלעדי של מנהל חמש מערכות". רשות ושימוש, אינם מעידים על העברת בעלות כלל ועיקר, והדגשת הצדדים להסכם את העובדה כי השימוש יהיה שימוש בלעדי של מזרחי, מחזקת את המסקנה כי הרכב לא הועבר לבעלותו שאם כך היה הדבר, לא היה צורך כלל להדגיש כי השימוש יהיה שימוש בלעדי.
- הנתבעים צרפו לתצהיריהם תיעוד ממנו עולה כי הם שילמו סך של 14,000 ₪ בעת רכישת הרכב בתחילת שנת 2008, ואולם בשים לב לכך שההסכם בין הצדדים נחתם בשנת 2009, המסקנה היא כי הרכב נרכש עבור מזרחי בעת היותו שכיר אצל לידור פרסום ולכן תנאי הרכישה באותה עת אינם רלוונטיים לענייננו. מעבר לכך, אין בעובדה שמזרחי השתתף במימון הרכב, בשיעור כה מזערי, כדי לבסס את הטענה כי הבעלות ברכב הועברה אליו.
- עוד טוענים הנתבעים כי אין זה סביר כי הם היו מסכימים לשתף את לידור פרסום בחלק משמעותי ברווחים אלמלא קיבלו מעת לידור פרסום הבטחה לקבל רכב חדש כל חמש שנים, הבטחה שהעניקה רשת ביטחון ללא קשר לרווחים מן הירידים (עמ' 12 לסיכומי הנתבעים). אכן, כפי שציינתי לעיל, הסכמת הנתבעים לשתף את לידור פרסום בחלק משמעותי מן הרווחים אינה סבירה מן הבחינה הכלכלית, ומכאן המסקנה שאליה הגעתי לפיה להסכם לחלוקת רווחים קדם הסכם אחר שעל פיו הועברה פעילות הירידים אל לידור פרסום. בנסיבות שבהן עולה מפורשות מנוסח ההסכם כי רכישת הרכב היתה לשם העמדתו לשימושו של מזרחי ולא לשם הקניית בעלות, לא ניתן להיאחז בחוסר הכדאיות הכלכלית מצד הנתבעים, כדי לבסס את טענת הבעלות ולא נותר אלא לראות בטענת הנתבעים חיזוק נוסף למסקנה שאליה הגעתי לפיה פעילות הירידים הועברה לידי לידור פרסום.
- זאת ועוד, אין חולק כי הרכב נרשם על שם אימו של לוי ולא הועבר לשמם של הנתבעים וגם עובדה זו מחזקת את המסקנה כי הרכב לא עבר לבעלות הנתבעים. כמו כן מתמליל השיחה שהתנהלה בין לוי לאזרחי (מההקלטה שסומנה 193) עולה בבירור כי ללידור פרסום יש אינטרס ברכישת רכב שיש לו ביקוש בשוק ובלשונו של לוי רכב "מכיר" (עמ' 3 שו' 18 לתמליל) דבר המחזק את העובדה שהרכב נותר בבעלות של לידור פרסום. הנתבעים טוענים כי אין בעובדה שלוי ביקש לרכוש רכב שיש לו ביקוש בשוק כדי לשלול את טענתם וזאת משום שההתחייבות להחלפת הרכב כללה רק את השלמת היתרה בין הרכב הישן ובין הרכב החדש ולכן ללידור פרסום היה אינטרס לרכוש רכב שיש לו ביקוש (סעיף 52 לסיכומי הנתבעים). אין בידי לקבל את טענת הנתבעים. טענה זו אינה מתיישבת עם עדותו של מזרחי לפיה, עצם הזכות לקבלת רכב בשווי של 160,000 ₪, מסבירה את האינטרס הכלכלי שיש לו בהסכם. אינטרס זה יורד באופן משמעותי אם בסופו של יום מזרחי מקבל כל חמש שנים רק את ההפרש. מכל מקום, העובדה שללידור פרסום נותר אינטרס כלכלי בשווי של הרכב שהועבר לשימושו של מזרחי מחזקת את גרסת לידור פרסום לפיה היא נותרה הבעלים של הרכב.
- לנוכח מסקנתי לפיה הרכב לא היה בבעלותם של הנתבעים אלא רק הועבר לשימושם, המסקנה המתבקשת היא כי לאחר שההסכם הופר והנתבעים הפסיקו להפיק ירידים, עליהם להחזיר את הרכב שהועבר לנתבעים לשימושם כל עוד הם מקיימים את הוראות ההסכם.
- למעלה מן הצורך אציין כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה כי הרכב הוקנה לנתבעים, משקמה ללידור פרסום הזכות לבטל את ההסכם והיא אכן בטלה אותו עם משלוח מכתב הביטול, חייבים הנתבעים להשיב את הרכב שקבלו על פי החוזה (סעיף 9 לחוק התרופות).
- אפנה כעת לדון בטענת הנתבעים לפיה לידור פרסום ולוי הפרו את ההסכם בכך שלא החליפו לנתבעים את הרכב לרכב חדש, בסוף שנת 2012.