העובדה שמשחקים וצעצועים יכולים להוות מדגמים, אינה הופכת כל משחק וצעצוע למדגם. עדיין יש לראות אם המשחק הספציפי ראוי להגנה, ובהנחה שהתשובה חיובית האם מדובר בזכות יוצרים או במדגם.
באותו עניין מפנות הנתבעות לדבריו של הנשיא שמגר בעניין אינטרלגו הנ״ל לפיהם:
״קיים חשש שמתן זכות יוצרים על צורה מסוימת עשוי להגביל יצרנים אחרים ופגוע קשות בחופש היצירה והבעיה מחריפה ככל שמדובר בצורה פשוטה ובסיסית יותר. בעיה זו היא בעיה כללית בהקשר של זכות יוצרים הנותנת הגנה לאספקט ויזואלי של המוצר.
עם זאת היא חריפה במיוחד במוצרים פונקציונלים.
ראשית משום שאלו בדרך כלל מוצרים המשווקים באופן המוני ולכן להגבלה תהיה השלכה כלכלית משמעותית יותר ומכאן שהשאיפה למנוע יצירת מונופול גדולה יותר.
שנית, עניין לנו במוצרים תלת מימדיים. במוצרים אלה קשה ליצור הבחנה בין שיקולים פונקציונליים לבין שיקולים אומנותיים בעיצוב המוצר.
שלישית, היותו של המוצר פונקציונלי מגבל מראש את הצורות האפשרויות שכן היוצר יכול להביא בחשבון רק צורות היכולות להגשים את המטרה הפונקציונלית״ (עמ׳ 156).
הנשיא שמגר ודאי אינו זקוק לאישור מצידי, למרות זאת אומר כי אני מסכימה עם כל מילה שצוטטה לעיל.
דא עקא – אין בהם (להשקפתי) כל השלכה על המשחקים נשוא הדיון.
אולי לא יהיה זה מיותר להזכיר בנקודה זו, כי בעניין אינטרלגו המדובר היה בקוביות משחק אשר תכלית עיצובן הייתה לאפשר פעולות של הרכבה וחיבור.
אין צורך לומר כי כאשר זהו אופיו של המשחק שמדובר בו, הרי השיקול הפונקציונלי הוא השיקול העיקרי, והוא אכן מגביל מראש את הצורות האפשריות שהרי לא כל קוביה ניתנת להרכבה וחיבור.
לקוביות מסוג זה אכן מתאימה ההגדרה של ״צורה פשוטה ובסיסית״, שהצד האמנותי שבה מצומצם ביותר אם הוא בכלל קיים.
לפיכך בהחלט יתכן שיש לחשוש לגבי מוצר פשוט ובסיסי מעין זה ליצירת מונופול, ואולי בשל כך המגמה צריכה להיות להגדירו כמדגם על מנת שיזכה להגנה המצומצמת בהקפה של מדגם (15 שנה) ולא להגנה הגורפת של זכות יוצרים.
בענייננו: מה שהופך את המשחק ליצירה היכולה לחסות תחת כנפיו של חוק הגנת יוצרים, איננו צורה מסוימת של כלי אחד או יותר מכלי המשחק.
מה שמקנה למשחק מימד של יצירה הוא ״הרקיחה״ הנכונה של מרכיבי המשחק, המצאת חוקי המשחק ושילוב אלמנטים אחרים של לוח המשחק וכלי המשחק באופן שיתאימו זה לזה ויהוו אתגר עבור המשחקים.