אכן, הרעיון הבסיסי זהה בכל שלושת המשחקים אולם בכך מתחיל ומסתיים הדמיון, וכידוע, ההגנה אינה ניתנת על הרעיון.
הישום שונה לחלוטין: חוקי המשחק שוני, מבנה הלוח שונה, והפונקציות של כלי המשחק שונות.
אין לי ספק כי לו היו התובעות מנסות לטעון כי ״המלחמה על הדגל״ מהווה משחק מפר בהתייחס לטקטיקו (או סטרטגו) הייתה הטענה נדחית על הסף מבלי להיכנס לדיון, בשל השוני הבולט והתהומי בפן המעשי של עיצוב המשחק.
קיומו של משחק שהרעיון הבסיסי שלו זהה כאשר הביצוע שונה באופן בולט כל-כך, מוכיח כי אין גבול לדמיון האנושי וכי ניתן לממש אוו רעיון במגוון כמעט אין סופי של צורות.
על רקע זה – הדמיון הבולט בין סטרטגו וטקטיקו בולט שבעתיים ואומר את שלו.
סוף דבר בנושא זה:
קביעי היא כי שני המשחקים מד וסטרטגו ראויים להגנה של זכויות יוצרים כמשמעותה בחוק זכויות יוצרים 1911.
כיוון שכך אעבור לדיון בסוגיה הבאה דהיינו בעלות התובעת בזכות היוצרים.
- מה שהוכח בנושא בעלות התובעות או מי מהן על זכות היוצרים
אקדים המאוחר למוקדם, ואומר מיד כי מסקנתי הסופית היא שבעניין זה יש להפריד בין המשחקים.
לגבי סטרטגו הוכח לדעתי כי תובעת מס׳ 3 – חב׳ ״הוטה״ היא אכן בעלת זכויות היוצרים, ומכוחה גם תובעת 4.
לגבי המשחק מד, לא הוכח כי התובעות 1, 2 הן בעלות הזכות ועל כן לא הוכחה גם זכותה של תובעת מס׳ 4.
כדי לבחון את השאלה מה הוכח בנושא הבעלות על זכויות היוצרים, יש להתחיל מהוראות החוק הרלוונטיות המתייחסות לפן הראייתי של הוכחת זכויות יוצרים.
המחוקק הכיר בכך, כי הנטל המוטל על התובע, הטוען לבעלות על זכות יוצרים הוא נטל כבד ועל כן יצר חזקה שבחוק אשר באה להקל על התובעים לבעלות על זכות יוצרים.
סעיף 6(3) לחוק זכות יוצרים קובע כדלקמן:
״6.(3) בכל משפט נגד הפרת זכות יוצרים באיזו יצירה מניחין שהיצירה היא יצירה שקיימת בה זכות יוצרי, והתובע יהא מוחזקת כבעל זכות היוצרים, חוץ אם חולק הנתבע על קיומה של זכות היוצרים, או, הכל לפי העניין, על זכות הקניין של התובע, ומקום ששאלה כזאת שנויה במחלוקת הרי –
- אם שם הנראה להיות שמו של מחבר היצירה מודפס או מסומן בצורה אחרת על היצירה בדרך רגילה, מניחין שהשם הוא שמו של מחבר היצירה עד שלא הוכח ההיפך;
- אם לא הודפס או לא סומן כל שם כאמור בזה, או אם השם שהודפס או סומן כך אינו שמו הנכון של המחבר, או אינו השם שבו ידוע המחבר ברבים, ועל היצירה מודפס או מסומן בצורה אחרת ובדרך הרגילה שם הנראה להיות שמו של המו״ל או של בעל היצירה, הרי עד שלא הוכח ההיפך מניחין שהאדם ששמו הודפס או סומן כך הוא בעל זכות היוצרים ביצירה לצורך הגשת מ שפט בשל הפרת זכות יוצרים ביצירה.״