לעניין החזקה הקמה מכוח סעיף 6(3) הנ״ל אומר ד״ר א.א. בלום בספרו ״זכות יוצרים״:
״התובע חייב להוכיח שהוא הוא בעל הזכות המופרת. אם בתורת בעל ראשון ואם עקב העברה או קבלת רישיון ייחודי, וכן שקיימת זכות יוצרים ביצירה המופרת. כדי להקל על הוכחה זו יוצר סעיף 6(3) שתי הנחות מוקדמות, היינו כי קיימת זכות היוצרים ביצירה וכי התובע הוא בעל זכות היוצרים בה. שתי ההנחות הללו כוחן יפה אך ורק אם הנתבע אינו מכחיש אותן בכתב ההגנה. מאחר שעל פי רוב מכחיש הנתבע טענות אלו, אין להוראה זו כמעט כל ערך מעשי ומשום כך העבירה הועדה המלכותית גם סעיף זה ונחת שבט בקורתה.
כיוון שהנתבע נוהג להכחיש את הטענות הללו, משתדל החוק לעזור לתובע על ידי קביעת שתי הנחות נוספות, והן:
- אם שם המתיימר להיות שמו של היוצר מודפס על היצירה או אחרת מסומן עליה בדרך הרגילה, הרי מניחים שהאדם אשר שמו מודפס או מסומן כך, הוא יוצר היצירה, אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר: סעיף 6(3)(א).
- אם אין כל שם המודפס או מסומן כך, או אם השם המודפס והמסומן אינו שמו הנכון של היוצר או אינו השם בו הוא ידוע ברבים ועל היצירה מודפס או מסומן בדרך רגילה שם אחר המתימר להיות שמו של המו״ל או של בעל היצירה, הרי מניחים שהאדם אשר שמו מודפס או מסומן כך הוא בעל זכות היוצרים לצורכי משפט הפרה אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר: סעיף 6(3)(ב).
גם להנחות אלו אין ערך גדול במציאות. ההנחה הראשונה אינה פוטרת את התובע מן החובה להוכיח את בעלותו, אם אין הוא המחבר עצמו אלא אדם שרכש זכותו מן המחבר, ומכל מקום עליו להוכיח כי קיימת זכות יוצרים ביצירה. הוא נאלץ, איפוא, לעתים קרובות לברר מתי והיכן פורסמה היצירה לראשונה ואם לא פורסמה, מהי נתינותו של המחבר. כן עליו להוכיח שהמחבר עדיין בחיים או שמת תוך חמישים שנה לפני שאירעה ההפרה. עובדות אלה קשה להוכיחן אם היצירה היא ישנה או מחברה נמצא בחוץ-לארץ.
גם במקרה השני על התובע להוכיח את קיום זכותה יוצרים ביצירה המופרת. יתר על כן: כוחה יפה אך ורק אם התובע הוא אותו האיש ששמו מופיע על גבי היצירה, מה שאין כן אם התובע טוען שרכש את הזכויות מהאדם ששמו נזכר.״
האם יכולה אחת מהחזקות שבסעיף 6(3) לסייע לתובעות בתיק זה?
על פני הדברים ולפני הבדיקה הספציפית של השפעת האמור בסע׳ 36(3) לענייננו – ברור כי סע׳ 6(3) על כל חלקיו יוצר חזקה שבחוק.