היו מגעים לפני 1961 (בשנת 58׳) עם המנוח עצמו ות/22 א׳ לא נוצר בחלל הריק.
בנוסף לרכישת הזכויות ממוגנדרוף הצהיר העד אובנס כי תובתע 3 המשיכה ופיתחה את המשחק ועיצבה אותו עד לצורתו בפורמט הנוכחי.
בחקירתו הנגדית תאר מר אובנס את הפעולות שעושה תובעת 3 כאשר היא מעצבת משחק מחדש:
“We Employ 3 editors who are only working on game play, test with children or adult groups and see what works, what dosen’t work, right rules that make it possible to play the game in proper way.
We re-desighn in visual things, we make new plastic, we have them designed by various companies, that’s basically what we do.”
אין צורך להבהיר כי קבלת עדותו של אובנט בנקודה זו יש בה בפני עצמה להביא למסקנה כי אכן תובעת 3 היא בעלת זכות היוצרים. פיתוח של משחק יכול בהתחשב במהות והיקף השינוי שהושג להביא לידי יצירת מוצר שיהווה מושא לזכויות יוצרים בפני עצמו.
אין בכך סתירה לרכישת הזכויות לגבי המשחק המקורי ע״י התובעת 3. העד אובנס העיד כי הזכויות נרכשו כדי למנוע כל ספק בדבר בעלותה וזכויותיה של תובעת 3 במשחק, ואיני רואה סיבה שלא לקבל דבריו.
- ההתפתחות הבאה הנוגעת לזכויות במשחק סטרטגו התרחשה בשנת 1965. בשנה זו נחתם ההסכם בין התובעת 3 לבין חברת “MB” (Milton Bradlly) מארה״ב לפיו הוענק ל- “MB” הרישיון לייצור ולמכור את המשחק סטרטגו בארה״ב (ר׳ ס׳ 2 לנספח B לתצהירו של מר אובנס). על פי ההסכם נאסר על התובעת 3 להעניק זכות במשחק ליצרנים אחרים בארה״ב. כמו כן הותר כמובן ל-“MB” להתאים את המשחק לשוק האמריקאי, ובלבד שההתאמה תעמוד בדרישות האיכות שתציב התובעת 3 (ר׳ ס׳ 8 להסכם).
סעיף 14 להסכם קובע כי זכויות היוצרים יוחזקו בנאמנות ע״י “MB”, וכי התובעת 3 היא הבעלים הבלעדיים של זכויות היוצרים.
סעיף 8 בפני עצמו מהווה חיזוק לאמור בסעיף 14 להסכם, דהיינו, שתובעת 3 הינה הבעלים בזכות היוצרים כגירסה האמריקאית, שאם לא כן מה הוא עניינה הרב בהצבעת דרישות איכותיות למשחק, ובהקפדה על עמידה בהן? ושאם לא כן מדוע תסקים חברת MB לכל האמור אשר פוגע כמובן בחופש הפעולה שלה?
הסכם נוסף בין “MB” לתובעת 3 נחתם בשנת 1986 לפיו מועברות כל הזכויות שנותרו בידה בעקבות ההסכם הקודם לתובעת 3 (ר׳ נספח C לתצהירו של מר אובנס).