לטענת הנתבעות: זהו ההסכם הראשון שבו מדובר במפורש על זכויות יוצרים במשחק סטרטגו.
זכויות היוצרים בהתאם לאמור בנספח C עוברות מ-MB לתובעת 3.
מכאן, לדעת הנתבעות שבין השנים 1965-1986 לא היו לתובעת 3 זכויות יוצרים מסטרטגו, שהרי הזכויות היו בידי MB.
גם טענה זו – אינני מקבלת.
על מה שהיה או לא היה בידי התובעת 3 בין השנים 1965-1988 צריך ללמוד מהאמור בהסכם של שנת 1965 (נספח B לתצהירו של אובנס).
פרשנות מאוחרת (21 שנה לאחר מכן – שנת 1986), אינה יכולה להוות מדד יחיד לקביעת הזכויות בהתאם להסכם המקורי.
גם אם סבר אי מי שכדי לסגור את כל הקצוות, עדיף שיהיה מסמך כדוגמת נספח C, אין בכך להביא למסקנה כי לא היו זכויות כאלה (לתובעת 3) בהתאם לנספח B.
מקובלת עלי לעניין זה עמדתו של העד אובנס כי נספח C נחתם מטעמים פרוצדורליים ולא מצאתי ממש בהתפלמסות של נתבעות 2, 1 סביב השאלה האם הייתה או לא הייתה ״מדיניות משפטית״ לתובעת 3.
העד אובנס אינו עו״ד, ואין מקום להעמיד כביקורת מיקרוסקופית את דבריו בנושא מדיניות משפטית. יש להדגיש גם כי מדובר במשחק שהינו אחד מהמוצלחים יותר שהפיצה החברה, אם לא ״ספינת הדגל״ שלה, ועל כן ייקל להבין כל פעולה של החברה לשמירה על זכויותיה על זכויותיה במשחק זה, גם אם היא חורגת מהמנהלים הרגילים).
כהערת אגב, ומן ההיבט הלוגי הטהור אעיר ההערה הבאה:
אם סבורה הנתבעות (והכוונה בעיקר לנתבעות 2, 1 לעניין זה) כי ל-MB זכויות יוצרים להעביר ב-1986, כי אז מן הסתם רכשה אותן זכויות בהסכם הקודם ב-1965 שהרי לא נטען כי MB רכשה זכויות ממקור אחר כלשהו פרט לתובעת 3.
מכאן שב-1965 היו זכויות לתובעת 3 וקביעתי היא כי הזכויות נשארו בידה.
סוף דבר בנקודה זו:
התובעת 3 הרימה את הנטל המוטל עליה, בדבר הוכחת היותה בעלת זכויות היוצרים במשחק סטרטגו.
הרמת הנטל נעשתה הן באמצעות החזקה הקבועה בס׳ 6 לחוק כאשר קביעתי היא כי הוכחה התשתית העובדתית הדרושה לצורך הקמתה).
הנתבעות מצידן לא עמדו בנטל שהועבר אליהן ולא הביאו ראיות אשר יש בהן כדי לסתור את החזקה שקמה.
והן משום שהתובעות הוכיחו באמצעות מסמכים ועדות את ההשתלשלות ההיסטורית של זכות הבעלות בזכויות היוצרים במשחק, והראו כי כעת הזכויות נמצאות בבעלותן.
ראיות אלה בעלות משקל משל עצמן וגם בהן כגי להעביר את הנטל אל שכם הנתבעות.