באשר לתובעת 4, חברת למדע, הוכח בפני ע״י עדותו של מר הרצנו, ועדותו של מר אובנס, וכן ההסכם בין למדע לבין תובעת 3 (נספח D לתצהירו של מר אובנס, ו-ת/14 הזהה לו) כי ללמדע הוענק רישיון לייצור המשחק סטרטגו בגירסתו הישראלית ולהפצתו בארץ החל מהתאריך 1.1.90.
- המשחק ״מד״
המשחק ״מד״ הוגש כמוצג בשתי גירסאות. ת/1 האמריקאית ות/2 היא הגירסה הצרפתית.
על שתי הגירסאות מופיע שמה של התובעת 1 וכן הודעה על זכויותה יוצרים של תובעת 1 ותובעת 2.
המשחקים הוגשו ע״י עד תביעה 1 מר מיכה הרצנו שהוא המנכ״ל של תובעת מס׳ 4.
כאשר ביקשו התובעות להגיש את המשחקים התנגדו הנתבעות כולן בנימוקים שיפורטו להלן.
לטענת הנתבעות (הכל באותו שלב)
- המשחקים הם נשוא זכויות יוצרים, ומי שצריך להגיש אותם הוא בעל זכויות היוצרים ולא אדם אחר.
- בתקופה שלפי טענתם הוכנו או יוצרו המשחקים האלה לא היה שום קשר בין העד לבין המשחקים.
- העד איננו עד מומחה, ״אם הוא היה מחזיק בחנות שלו אתה משחק זה היה דבר אחר״.
עו״ד זליכוב המהיר הבהיר כי הוא מתנגד לכך שהמשחקים ישמשו להוכחת תוכנם, וטענתו הייתה כי לא ניתן באמצעות העד להגיש את המשחקים כראיה עניין זה של הוכחת אמיתות התוכן, או ליתר דיוק האם מה שצריך להוכיח הוא אמיתות התוכן, הוא נשוא המחלוקת העיקרית בין הצדדים בסיכומיהם.
כיוון שהצדדים מייחסים חשיבות רבה לנקודה זו אצטט את החלטתי באותו שלב, ביחס לקבלתה משחקים.
ההחלטה מצויה בעמ׳ 3 לפרוטוקול מיום 4.1.96 וזו לשונה:
״בשלב זה המשחקים יתקבלו. העד יכול להעיד על כך שהוא רכש זכויות למשחקים אלה, ולגבי הנקודה הזו, העד הוא הנכון. ואם תתעורר בעיה נוספת אדון בה״.
עולה מההחלטה בבירור כי המשחקים באותו שלב התקבלו כדי לאפשר לעד להעיד כי הוא רכש זכויות במשחקים אלה ולא באחרים כאשר הובהר מיד כי אם תתעורר בעיה נוספת אדון בה.
הבעיה הנוספת אכן התעוררה כאשר מיד לאחר מכן (בעמוד הבא) טענו הנתבעות שו בי כן מתנגדות לכל עדות שמיעה, וכאשר עו״ד זליכוב טען במפורש כי:
״אני מתנגד לאותם דברים שהדרך להוכיח אותם היא באמצעות עדות ישירות של התובעות 1 עד 3״.
כדי להזכיר: תובעים 1, 2 הן חברות ״P.B.” ו- “E.C.” שהן לפי הנטען בעלות הזכויות במשחק מד.
בעקבות ההתנגדות נוספת ניתנה החלטה נוספת (בעמ׳ 4) אשר בה נאמר כי: