כך גם סובר השופט קדמי בספרו ״על הראיות״:
״ס׳ 30 ו-31 הנ״ל אינם חלים לעניין של ״תעודות ציבוריות״ והגשתן של אלו כראיה מוגדרת עפ״י ההוראות שבס׳ 29, 32, 33 ו-34 לפקודה. אשר על כן – ״תעודה ציבורית״ זרה אינה טעונה אישור כאמור בס׳ 30.״
(ר׳ עמ׳ 339).
ס׳ ההגדרות – ס׳ 29 מגדיר מהי ״תעודה ציבורית״. בסעיף מנויים שני תנאים האחד הינו מיהות הגוף מעניק התעודה, והשני – אינו מיהות הגוף מעניק התעודה, והשני – הינו מהות התעודה.
בין הגופים האפשריים נכלל גם ״כל גוף רשמי אחר״ בין אם של מ״י ובין אם של מדינה זרה.
משרד לרישום זכויות יוצרים בארה״ב הינו גוף רשמי במדינה זרה.
אשר לתעודה עצמה ישנן מספר חלופות כאשר לענייננו רלוונטית החלופה ״או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן״.
התעודה שלפנינו אינה מכתב סתם, או הודעה כלשהי החתומה ע״י פקיד, אלא, מסמך רשמי שהוצא ע״י משרד רשמי אשר מטרתו לראות כי התבצע רישום כאמור בו, ועל כן מדובר ב״רשומה רשמית״ לפי החוק.
האם מן האמור לעיל ניתן להבין כי ת/8 ניתן להכרה כתעודה ציבורית וניתן על כן להסתמך על תוכנו? להוותן של התובעות נראה כי התשובה שלילית שכן, מעבר לדרישות החוק הוכרו בפסיקה ארבעה תנאים מצטברים להכרה במסמך כ״תעודה ציבורית״. הכללים אומצו מהפסיקה האנגלית בע״פ 135/50 היוע״מ נ. פרידמן, (פ״ד ה׳ 567). ארבעת התנאים הינם:
- הרישום נעשה מכח חובה מפורשת בדין.
- הרישום מתייחס לעניין ציבורי.
- הרישום נועד להישמר לעתיד.
- הרישום עומד לעיון הציבור.
מאומה מן התנאים המפורטים לעיל לא הוכח, ולא הייתה כלל התייחסות לסוגיה בסיכומי התובעות.
לכאורה ניתן היה רק בשל כך לדחות את קבלת התעודה כראיה לאמור בה. אולם, גם אם נניח, וזאת לטובת התובעות כי חזקת שוויון הדינים חלה, וכן כי ארבעת התנאים מתקיימים, קיימת מכשלה נוספת והיא ס׳ 33 לפק׳. ס׳ 33 חל על תעודות ציבוריות נכריות. לפי הסעיף יש צורך להגיש תעודת אישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי בשטח הזר המאשרת את ה״תעודה הציבורית״. תעודת אישור שכזו לא הוגשה לביהמ״ש. תעודת אישור שכזו הייתה יכולה להסיר כל ספק (שלו טוענות הנתבעות), בדבר האותנטיות של ה״תעודה הציבורית״ ובדבר הנסיבות שבהן נערכה.
בנוסף לכך:
גם משמעות הרישום האמור בארה״ב לא הוכחה, לא הייתה כל התייחסות לשאלה האם הרישום האמור הינו הוכחה חותכת בדבר בעלות בזכויות היוצרים במשחק בארה״ב או שמא הינו רק אישור לרישום טענתם לבעלות בזכויות היוצרים במשחק האמור. אם תתקבל הפרשנות האחרונה – כי אז אין ברישום כדי לסייע באופן של העברת הנטל אל שכם הנתבעות תוך יציאה מנקודת ההנחה כי התובעות בעלות הזכויות במשחק.