אם לא די בכל האמור, אוסיף עוד כי התובעות לא הוכיחו כי המשחק שלגביו הוצגה תעודת הרישום הנ״ל הינו אותו המשחק שבגינו הוגשה התביעה (ת/1, ת/2), ולמעשה ייתכן שאין התעודה רלוונטית כלל וכלל.
כיוון שהתעודה לא הוגשה ע״י עד שיכול היה לתרום משהו ביחס למשמעותה לא ניתן היה לחקור בנקודה זו, כמו גם בנקודות אחרות, והתוצאה היא כי ת/8 אינה תורמת מאום.
סוף דבר:
בהתבסס על האמור לעיל הן ביחס לת/8 והן לת/1, ת/2 עצמם, אני קובעת כי התובעות 2, 1 לא הוכיחו את בעלותן בזכויות היוצרים במשחק מד, לא באמצעות אחת החזקות שבסעיף 6 לחוק זכויות יוצרים ואף לא בראיות ישירות.
ושמא ניתן להגיע למסקנה כי התובעות הרימו בכל זאת את הנטל המוטל עליהן, אם לא באמצעות ראיה מסוימת כי אז בהתבסס על משקלן המצטבר של הראיות?
נראה לי כי גם שאלה זו נדונה לתשובה שלילית.
הפגמים שמניתי, מונעים יחוס משקל כלשהו לראיות (בהיבט הרלוונטי) ולכן אין לדבר על משקל מצטבר.
התוצאה כי תביעתן של תובעות 2, 1 ביחס למשחק מד – נדחית.
- כיוון שזו המסקנה לגבי תובעות 1 ו-2 ממילא אין צורך להרחיב לגבי תביעתה של תובעת 4.
תובעת 4 טוענת שהיא רכשה את הזכות לייצור ושיווק המשחק ״מד״ מאת התובעות 1 ו-2. מאחר שלא הוכח כי התובעות 1 ו-2 הינן בעלות זכויות היוצרים במשחק, נכרת הענף שעליו נשענת תביעתה של תובעת 4. כלל בסיסי בדיני הקניין הוא כי ״אין אדם יכול להקנות מה שאין לו״, ולפיכך לא יכול להיות בידי תובעת 4 יותר ממה שיש בידי תובעות 1 ו-2, וזכותן כאמור לא הוכרה.
כל שנותר איפוא הוא זכותה החוזית של תובעת 4 כלפי תובעות 1 ו-2, ובכך אין כדי להקים עילה כלשהיא כלפי הנתבעות, ולפיכך גם תביעתה של תובעת 4 ביחס למשחק ״מד״ נדחית.
- האם בוצעה הפרה של זכות היוצרים על פי מבחני החוק והפסיקה?
לאחר שקבעתי כי קיימות זכויות יוצרים במשחק סטרטגו, וזכויות אלה הינן בבעלות התובעות, השאלה הבאה שיש לדון בה היא האם הפרו הנתבעות או מי מהן את הזכות.
ס׳ 2(1) לחוק זכויות יוצרים מגדיר מהי הפרה:
״רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע״י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשיתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים״.
לפי ס׳ 1(2)(א) לחוק פירוש זכות יחיד הינו:
״להוציא לאור, להעתיק, להציג או לפרסם כל תארגום של היצירה.״