על היצרן מוטלת חובה חמורה יותר, ועליו לבדוק היטב כי בייצור המוצר הוא איננו פוגע בבעלי זכויות היוצרים. אם מוקנה לו כביכול רישיון לייצור, עליו לבדוק בציציותיו של מקנה הזכות, ולוודא כי הזכות אכן נמצאת ברשותו, וכי ה״רישיון״ שמוענק הוא אכן רישיון כדין.
הטעם להבחנה בין מפר ישיר לעקיף הינו ברור. הטלת אחריות חמורה יותר מזו הקבועה בחוק לגבי מ פר עקיף – עלולה לפגוע בחיי המסחר בשוק ולהגדיל עלויות חיצוניות מיותרות, שכן כל סוחר בשוק ימצא בסיכון שמא הינו סוחר במוצרים מפרים, וחשש זה יאלץ אותו לנסות ולבטח עצמו בין אם בדרך של העלאת מחירים, ובין אם בדרך של הימנעות מלסחור בסחורה. כל אחת מהאלטרנטיבות הללו פוגעת בדרך כלשהי בחיי המסחר.
נקודת הזמן שבה ניתן למנוע את כניסתם לשוק של מוצרים מפרים, וזאת בעלות נמוכה יחסית, הינה זמן הייצור. היצרן, אשר בדרך כלל מתכוון לייצר כמות גדולה של מוצרים יכול לבדוק את טיב הזכות שיש בידיו בין אם הועברה אליו ובין אם הוא עצמו היה שותף בפיתוח המוצר בקלות יחסית. הדברים נכונים גם לגבי יצרן אשר רכש זכויות מיצרן אחר.
הוראת חוק נוספת שיש מקום להתייחס אליה באשר למפר תמים להבדל בין מפרק עקיף למפר ישיר מצויה בסעיף 8 לחוק, כדלקמן:
״אם הוגש משפט מחמת הפרת זכויות יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע דבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה.״ (ההדגשה שלי).
לכאורה מגביל החוק כל סעד פרט לצו מניעה שניתן לתיתו במקרה שבו מדובר במפר המים, שלא ידע על קיומה של זכות יוצרים ביצירה.
הנתבעת 3 טוענת בענייננו כי יש לראותה כמי שנופלת לקטגוריה של ״מפר תמים״ משום שסברה בתום לבב כי הזכויות לייצור המשחקים נרכשו מבעל הזכות האמיתי.
גם אם הייתי מקבלת הטיעון אין די בכך כדי להכניסה לקטגוריה המדוברת בסעיף 8 לחוק.
די אם אצטט בנקודה זו את דבריו של ד״ר א. בלום:
״אין די להוכיח שהנתבע לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד כי התובע ולא אדם אחר – היה בעל זכות ביצירה.
על הנתבע להוכיח כי לא ידע שבאותה יצירה קיימת זכות יוצרים בכלל״.
בהמשך מזכיר הכותב תקדים מהמשפט האנגלי אשר בו לא הוחל הסעיף על עיתון אשר פרסם את הסיפור ״האלים מחליטים״ בשמו של אדם שהעורך חשבו למחבר הסיפור, ולאחר זמן נתברר כי הסיפור הועתק מסיפורו של אדם אחר.