אין כל ראיה ישירה המוכיחה את ידיעת נתבעת 4.
כפי שנאמר לעיל, יש אומנם מכתב שנשלח לנתבעת 3 (ת/17) נושא תאריך 2.4.89 ואשר בו מודיע העד מיכה הרצנו לנתבעת 3 על זכויות היוצרים של התובעות במשחקים נשוא התביעה.
התראה נוספת נשלחה לנתבעת 3 בתאריך 4.10.89, והפעם על ידי מר אובנס מטעם התובעת 3 בנוגע למשחק סטרטגו (ר׳ נספח E לתצהירו).
אולם לא הוכח בפני כי ההודעה וההתראה הועברו על ידי נתבעת 3 לידיעת נתבעת 4.
מסמך נוסף שהוגש הינו מכתב התראה שנשלח לנתבעת 4 על ידי עו״ד טל בנד מטעמה של תובעת 1, אולם מכתב התראה זה מתייחס אך ורק למשחק ״מד״, ולכן אין בו כדי להועיל כאשר מדובר באלמנט הידיעה לגבי המשחק סטרטגו (ר׳ ת/20).
לפיכך אני קובעת כממצא עובדתי כי התובעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכחת ידיעתה של נתבעת 4 כי המשחק טקטיקו הינו משחק מפר. לא הונחה בפני גם תשתית ראייתית שבשלה יש לייחס לנתבעת 4 ידיעה קונסטרוקטיבית ואין די בהשערות המועלות על ידי ב״כ התובעות בעניין זה.
אשר על כן הנני דוחה את התביעה כנגד נתבעת 4.
- נתבעת 1
בא כח התובעות מעלה בסיכומיו 3 נימוקים עיקריים שבגינם, לדעתו, יש להטיל על נתבעת 1 את מלוא האחריות למעשה ההפרה של נתבעת 2. נימוקיו הינם:
- השימוש בסימן המסחר של נתבעת 1 על המשחקים המפרים.
- נתבעת 1 מחזיקה כמעט בכל מניותיה של נתבעת 2 בנסיבות המצדיקות הרמת מסך.
- מהמסמכים שהוגשו וביניהם חליפת המכתבים בין התובעות לנתבעות, יש להסיק כי הנתבעת 1, אשר הגיבה בשמה של נתבעת 2, וסייעה לנתבעת 2 בדחיית הטענות כנגדה, הודתה למעשה באחריותה ליצור המשחקים ולשיווקם.
אומר מיד כי אינני מקבלת אף אחת משלושת ההנמקות הנ״ל ומסקנתי הינה כי לא הוכחה אחריותה של נתבעת 1.
למען הנוחיות – אתייחס לטענות לפי הסדר שבו הובאו ע״י התובעות, הגם שאין לסדר כל משמעות, והגם שחלק מהטענות נבלעות זו בזו וחוזרות על עצמן תחת כל אחד משלושת ראשי הפרק הנ״ל.
סימן המסחר
על אריזת המשחק טקטיקו מופיע סימן מסחר בדמות אות א׳ נתונה במסגרת של עיגול, ומסביב לה מופיע הכיתוב: ״משחקי אמקור על ידי אמה״ד בע״מ רחובות״.
בנוגע לזכות הבעלות בסימן מסחר זה ציין העד אורי ברנשטיין, המשמש לדבריו כמנכ״ל משותף בחב׳ אמקור (ראה סע׳ 1 לתצהירו) כי: