״לחברות בקבוצת אמקור סמן מסחרי רשום משותף בצורת האות א׳ כשהיא מוקפת בעיגול ברקע כחול...״
בחקירתו הנגדית בבית המשפט, בתשובה לשאלה, אמר העד כי סימן המסחר שייך לאמקור בע״מ אשר הינה גם ״הולנדינג קומפני״ של כל החברות הבנות.
בשל המבנה הנ״ל יש לאמקור ״פרויקט עם משרד ראשי שבו יש המנהלים הכלליים של כל חברות הבת״.
בהמשך אמר העד כי אמה״ד השתמש בסימן המסחר של אמקור, משום ש״אמקור בע״מ חברת האם, מרשה לכל חברות הבנות שלה להשתמש במותק אמקור על המוצרים שהם מיייצרים בלי להעביר בצורה משפטית את הזכויות״ (עמ׳ 82).
אשר לסיבה בשלה הרשתה אמקור לאמה״ד להשתמש בסימן המסחר אמר העד:
״אני חושב שאנחנו בזמנו, כשהקמנו את אמה״ד חשבנו על שני דברים, חשבנו להשתמש בייצור משחקים ולהחדיר לילדים שמשחקים את השם אמקור, שיכירו אותו מתחילת חייהם, ולכן רצינו גם לעשות משחקי איכות ולא זבל, ואני לא חושב שהיה איזה חשיבות הפוכה לכך שאם ילד קונה משחק בגלל שהוא מכיר את מקרר אמקור. בדיוק להיפך, רצינו שהוא יכיר את מקררי אמקור על ידי זה שהוא ילמד את השם מהמשחקים. זה היה ההגיון בכניסה בכלל לשטח הזה. אבל השם דרך אגב משמש את המשחקים עד היום״
לדעת התובעות:
משזהו הנימוק לכך שאמקור הרשתה את השימוש בסימן המסחר שלה על המשחקים – יש בכך כדי להביא למסקנה שאמקור אחראית למשחקים המפרים.
בלשונם של עוה״ד לוטי ושפיגל:
״כתוצאה מהופעת שמה של אמקור וסימנה המסחרי על גבי המשחקים המפרים הוגבר המוניטין הקשור בשמה וגדלו מכירות מוצריה בהווה ובעתיד. משעשתה אמקור רווחים באמצעות המשחקים המפרים היא פגעה בזכויות התובעות ועשתה עושר שלא במשפט על חשבונן״ (עמ׳ 59 לסיכומים).
(במאמר מוסגר – הנושא של עשיית עושר ולא במשפט נדון ע״י התובעות בפרק נפרד, וערבוב התחומין אולי מצביע על כך שאין ממש בטענה לא בהקשר של עשיית עושר ולא במשפט ולא בהקשר של קביעת אחריות ישירה של נתבעת 1).
להשקפתי: לא יתכן כי השיקול הפנימי שגרם בזמנו לאמקור (כמו לכל תאגיד אחר במקומה) להחליט על מהלך עסקי זה או אחר, יכתיב את אחריותה לפעולה של גוף משפטי אחר (בהנחה שאכן מדובר בגוף משפטי אחר ולעניין זה אתייחס להלן).
התמונה הייתה יכולה להשתנות לו היה המדובר בשיקול שיש בו משום מרמה או ניסיון לעקוף צומשפטי כל שהוא וכיו״ב.
אולם – לעניין השימוש בשם המסחר, גם התובעות אינן מיחסות לאמקור מרמה אלא שיקול עסקי.