העד הסכים, כי יתכן שהיה מקום להקפדה כזו, באופן שאם המכתב נכתב בשם חברת אמה״ד, יכתב על נייר של אמה״ד, ובעתיד לדבריו, לאחר שהלקח נלמד – אך כך יעשה.
אולם בזמנו, לא ראה בכך חשיבות, ומכיוון שהוא מנהל משותף גם באמה״ד – כתב מכתב המתייחס לאמה״ד על נייר המכתבים של המשרד הראשי של אמקור.
ודוק: אין הכוונה לנייר מכתבים של חב׳ אמקור בע״מ, אלא של המשרד הראשי המשמש גם לצרכי חברות הבת.
בתצהירו (בהמשך סעיף 16 שצוטט לעיל) אומר מר ברנשטיין כי צילום המכתב ת/19 אשר צורף כנספח ט׳ לתצהירו של העד אובנס, אינו משקף את המקור, שכן לא מופיעה עליו רשימת החברות של קבוצת אמקור שהופיעה על ת/19 המקורי שנכתב כאמור על נייר של המשרד הראשי.
לתצהירו של העד ברנשטיין צורף ת/19 בצורתו המקורית (ראה הנספח האחרון לתצהירו).
בסיכומיו טוען ב״כ נתבעות 2, 1 כי ב״כ התובעות אישר כי אכן הנספח לתצהירו של העד ברנשטיין משקף את המקור.
לא הייתה הפניה למקום בפרוטוקול שבו הופיע אישור כנ״ל, אולם מהקשר הדברים בחקירתו של העד ברנשטיין ע״י עו״ד לוטי ניתן להבין כי אכן לא הייתה מחלוקת על כך שדווקא הנספח לתצהירו של ברנשטיין ולא ת/19 משקף את המקור (ראה עמ׳ 87 שורות 18-19 וכן סיכומי התובעת סע׳ 220, 206).
אני מקבלת על כן כי המכתב ת/19 הודפס על נייר מכתבים שכלל בתחתיתו גם אתר שימת החברות, ועל כן ככל שמדובר בנייר המכתבים אין בו משום נטילת אחריות של אמקור בע״מ.
האם תוכן המכתב יש בו משום הודיה מטעם אמקור כי היא ואמה״ד חד הן? לאחר שבחנתי את הסוגיה דעתי היא כי גם על שאלה זו יש להשיב בשלילה. אכן, טוב היה עושה העד ברנשטיין אם היה פותח מכתבו במלים בשם חב׳ אמה״ד ברצוני להשיבך כדלקמן, או כל ניסוח דומה שהיה בו כדי להבהיר את מעמדו המדויק של נותן התשובה.
במיוחד יש לכך חשיבות כאשר העד ברנשטיין הוא מנכ״ל משותף ושמו כשלעצמו, אינו מזוהה ספציפית עם חברה זו או אחרת מקבוצת אמקור.
אולם, לגופו של עניין: המכתב הוא תשובה עניינית לטענותיו של אובנס באשר לעצם ההפרה הנטענת ואין בו כלל התייחסות לשאלה: בהנחה שהייתה הפרה – מי אחראי לה.
והרי זו השאלה שלה מנסות התובעות למצוא תשובה בת/19.
גם השימוש במילה: ״אנחנו״, או: ״שלנו״ אין בה כדי לשנות את התמונה שהרי ברנשטיין הוא מנכ״ל אמה״ד, ולפיכך גם כשהמדובר באמה״ד הדעת נותנת כי ישתמש במלים אלה.