המשיב ציין בחקירתו הנגדית כי גם בתו של המבקש עבדה בחברה בעבר (עמ' 97-98). הוא הודה כי הוא לא התנגד להעסקתה. דרך הפעולה הזו עשויה אם כן להעיד על כך שהצדדים ראו את האפשרות להעסיק את ילדיהם כאחת מטובות ההנאה שהם יכולים לקבל מהחברה, טובת הנאה שאף היא נשללה מהמבקש לאחר שפוטר.
- לסיכום נקודה זו – לאחר שהמבקש פוטר מהחברה וכאשר החברה לא חילקה דיווידנדים, המבקש לא יכול היה עוד ליהנות מרווחי החברה. זאת בניגוד למשיב שהוסיף לעבוד בחברה, שכרו עלה והוא אף העסיק בחברה את בנו. גם במובן זה נפגעו הציפיות הסבירות של המבקש – שהניח בעת ההתקשרות בהסכם בעלי המניות שהוא והמשיב ייהנו במקביל ובאופן שוויוני מרווחי החברה.
הברחת פעילות, נטילת כספים שלא כדין או העמסת הוצאות אישיות על החברה
- כפי שצוין כבר לעיל, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי מצב החברה התדרדר משנת 2012 ואילך. מהדוחות הכספיים של החברה עולה כי החברה עברה מרווח לאחר מס בסך 1,289,039 ₪ בשנת 2012 להפסד בסך 54,745 בשנת 2014, וכי מחזור המכירות שלה צנח ב-52%.
לגישתו של המבקש, ההסבר היחיד לקריסה כזו של החברה הוא הברחה של פעילות מהחברה על-ידי המשיב, נטילת כספים שלא כדין על-ידיו והעמסת הוצאות אישיות שלו על החברה. המבקש ציין בהקשר זה עסקת "ברטר" שביצע המשיב עם לקוח של החברה, שבמסגרתה קיבלה רעייתו של המשיב ניתוח פלסטי בעלות של 18 אלף ₪. המבקש ציין כי אף שהמשיב טען כי סכום העסקה נרשם בכרטסת החו"ז האישית שלו, הוא לא המציא את הכרטסת כדי להוכיח זאת, חרף התחייבותו לעשות כן. המבקש הוסיף כי המשיב הודה שהוא עשה שימוש במשאבי החברה לקידום עסק לממכר גלשנים שבבעלותו. טענת המשיב כי הוא שילם לחברה דמי-שכירות עבור השימוש שלו בנכס החברה לעסק הגלשנים, לא הוכחה אף היא.
- המשיב כפר בטענותיו של המבקש. הוא טען כי טענות אלה אינן מגובות בראיות. המבקש לא הפנה לדוחות הכספיים של החברה המצויים בידיו, ולא הבהיר איך הסיק מהם מסקנה אודות הברחת כספים או העמסת ההוצאות האישיות של המשיב על החברה.
מעבר לכך טען המשיב כי הירידה ברווחיות החברה החלה כבר בשנת 2012, קרי עוד בתקופת העסקתו של המבקש בחברה. כך לדוגמא הרוויחה החברה בשנת 2012 כ-1.28 מיליון ₪ בעוד שבשנת 2011 הרוויחה החברה 1.8 מיליון ₪ (ירידה של כ-30% ברווחיות – ר' נספח 26 להמרצת הפתיחה).