המשיב ציין כי מגמת הירידה בהכנסות וברווחיות התחילה ונמשכה כתוצאה ממצב שוק הפרסום ומשינויים שחלו בו. כך נטען כי בשנים האחרונות ובפרט החל משנת 2013 (שהיתה לפי הטענה שנת מפנה בשוק הפרסום), חלה שחיקה ברווחיותם של משרדי הפרסום בתחום האינטראקטיב. המשיב תיאר בתשובתו להמרצת הפתיחה את השינויים שהתרחשו בשוק הפרסום בשנים הרלוונטיות, שהביאו לירידה בעמלות של חברות פרסום. הוא ציין גם את הצורך בהעסקת מומחים ובעלי תפקידים שלא נדרשו בעבר, צורך הגורם להעסקה של כוח אדם גדול יותר על ידי משרדי הפרסום.
המשיב טען כי המשבר המתמשך בשוק פרסום האינטראקטיב הביא לסגירתן של סוכנויות פרסום לא מעטות. הסוכנויות ששרדו – כמו החברה – מצויות ב"מלחמת קיום" יום יומית. המשיב טען שהמבקש הודה שהחברה המתחרה שנפתחה על-ידיו בשנת 2013, העוסקת באותו תחום בו עוסקת החברה, נסגרה ביוני 2016 משום שלא היתה בה פעילות. ענין זה מעיד כשלעצמו על מצבו של שוק הפרסום.
המשיב הוסיף כי הירידה ברווחיות החברה קשורה גם בפעילותו של המבקש, אשר לאחר פיטוריו פתח חברה מתחרה והעביר אליה חלק מלקוחותיה של החברה. זאת ועוד, בסמוך לעזיבתו את החברה, פנה המבקש ללקוחות רבים שלה, יידע אותם בדבר הסכסוך בינו לבין המשיב וניסה להעביר אותם לעבוד עמו. המשיב טען כי בכך גרם המבקש ל"השחרת" החברה בעיני הלקוחות, וכתוצאה מכך עזבו 16 מלקוחות החברה משנת 2013 ועד 2014.
- המבקש כפר בטענות המשיב לגבי המצב בשוק הפרסום. לגישתו, אין לאפשר למבקש להסתמך כתבה בעיתון לצורך הוכחת טענתו בדבר הקשיים בשוק הפרסום, והיה על המשיב לתמוך את טענותיו בחוות-דעת מטעמו בהקשר זה. ממילא – כך נטען – הכתבה מתייחסת לתחום המדיה הדיגיטלית, והמשבר המתואר בה נוגע למשרדי הפרסום הגדולים, משבר שיש בו דווקא כדי להועיל לחברה. הוא הוסיף כי מדובר בקשיים שאינם חדשים ושחרף קיומם בעבר – הוא הוביל את החברה להישגים יפים.
בהתייחס לטענה לפיה המבקש "גזל" לקוחות מהחברה, השיב המבקש כי המשיב לא הוכיח טענה זו, וכי ממילא מדובר בלקוחות בודדים שפנו אליו מיוזמתם וקיבלו ממנו שירותים בהיקף זניח למחזור הפעילות של החברה.
דיון
- מטענות המבקש עולה כי לגישתו המשיב לקח לידיו שלא כדין חלק מרווחיה של החברה, וכתוצאה מכך הביא להתדרדרות במצבה הכספי. טענה כזו היא במהותה טענת "תרמית" (ע"א 3173/12 נחמיה עזרא נ' גרשון גאריביאן (04.09.2014)). ככזו, היה על המבקש שהעלה אותה לפרט אותה בהרחבה כנדרש בתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יתרה מזאת, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי הנטל המוטל על צד הטוען לתרמית הוא נטל מוגבר. זאת משום שמדובר בטענה בעלת גוון "מעין פלילי", ומאחר שישנו קשר בין חומרת הטענה לבין העוצמה הנדרשת להוכחתה (ר' ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ' אולגה קליין (18.04.2012) פסקה 14 לפסק דינו של כבוד הש' עמית; ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.04.2013) פסקה 15 לפסק דינו של כבוד הש' דנציגר).
- אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל המוגבר שהוטל עליו, ולא הוכיח כי ההתדרדרות במצבה של החברה נבע מהעובדה שהמשיב לקח כספים לכיסו. העניינים היחידים שהוכחו על ידי המבקש הם עסקת ה"ברטר" של המשיב ביחס לניתוח הקוסמטי, והשימוש של המשיב בנכס החברה עבור העסק הפרטי שלו. ואולם, אין להסיק מהנושאים הללו את המסקנה מרחיקת הלכת לה טוען המבקש – בדבר נטילה שיטתית בסכומים משמעותיים של המשיב מכספי החברה לכיסו הפרטי.