הפ (ת"א) 66750-06-16 שי בן-ארי נ' רם שכטר

רקע עובדתי

1. המבקש והמשיב 1 (להלן: "המשיב") הם שני בעלי המניות היחידים במשיבה 2 (להלן: "החברה"), חברה העוסקת באיתור אפיקי שיווק ופרסום ברשת האינטרנט ובמדיות אחרות. המבקש מחזיק ב-43 מניות רגילות בהון המניות של החברה ואילו המשיב מחזיק ב-100 מניות רגילות מהון המניות שלה. המשיב הקים את החברה בשנת 2000 והיה מלכתחילה בעל המניות והדירקטור היחיד בה. המבקש הצטרף בשנת 2001 כעובד בחברה, וביום ביום 30.1.2003 נחתם בין הצדדים "הסכם ניהול והקצאת מניות" (ר' נספח 2 להמרצת הפתיחה, להלן: "הסכם בעלי המניות"). למבקש הוקצו מלכתחילה 25 מניות שהיוו אז 20% ממניות החברה.

בהסכם בעלי המניות נקבע כי למבקש היה מעמד של בעל מניות מרגע הצטרפותו לחברה. כן הוסכם כי המבקש ישמש דירקטור בחברה לצדו של המשיב, וכי שני הצדדים ישמשו כמנהלי החברה וינהלו אותה במשותף.  הסכם בעלי המניות מכיל גם סעיף בוררות על פיו כלל חילוקי הדעות או התדיינויות בין הצדדים הקשורים להסכם זה יועברו להכרעה בפני בורר.

2. בשנת 2009 בערך החלו להתגלע חילוקי דעות שונים בין הצדדים בנוגע לניהול החברה ולזכויותיהם בה. הצדדים פנו להליך גישור, וביום 17.2.2011 נכרת ביניהם הסכם גישור (להלן: "הסכם הגישור") שנועד להסדרת יחסי השותפות לצורך המשך הפעילות המשותפת בחברה.

3. בתחילת שנת 2012 בערך, עלו היחסים בין המבקש למשיב על שרטון. ביום 11.4.2012 העביר המשיב למבקש הודעה לפיה מבחינתו הסכם הגישור איננו תקף. הוא הודיע כי "לצערי הסכם הגישור שלנו לא עמד במבחן המציאות... אני מרגיש שהשותפות הזו כרגע עובדת נגדנו ונגד החברה, גם במישור האישי וגם במקצועי. לכן הסכם הגישור כבר לא תקף והייתי רוצה שנדון כיצד אני [קרי המשיב, ר.ר.] יכול לצאת מהחברה לדרך חדשה" (ר' נספח 7 להמרצת הפתיחה).

4. ביום 3.9.2012 התקיימה אסיפת בעלי מניות בחברה, במסגרתה הוחלט בין היתר על ביטול מינויו של המבקש בדירקטוריון החברה (ר' נספח 10 להמרצת הפתיחה). המשיב שלח למבקש מכתב בנוגע להפרה הנטענת שלו את הסכם העבודה משנת 2009 (ככל הנראה הכוונה היא להסכם הגישור) ובהמשך, ביום 9.9.2012 קיבל המבקש הודעה על הפסקת העסקתו בחברה (ר' נספח 11 להמרצת הפתיחה).

בהמשך לאירועים אלה פנה המשיב לבית-הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן סעדים זמניים כנגד המבקש (סע"ש 34224-09-12). בתום הדיון שהתקיים בעניין זה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הם יפנו להליך בוררות, וכי בשלב הביניים עד קבלת החלטת הבורר יישמר הסטטוס-קוו שהיה בין הצדדים בשנים האחרונות.

5. ביום 12.8.2013 ניתן פסק הבוררות אשר זיכה את המבקש בפיצוי כספי (ר' נספח 16 להמרצת הפתיחה, להלן: "פסק הבוררות"). פסק הבוררות קבע כי המבקש היה זה שהחל לזלזל במחויבותו לחברה וכי ככל הנראה בשל כך החל המשבר בין הצדדים (ר' סעיף 13 לפסק הבוררות). יחד עם זאת נקבע כי אופן התנהלותו של המשיב בכל הנוגע לפיטורי המבקש היה מנוגד להסכם בין הצדדים. אף-על-פי-כן, אישר הבורר את פיטורי המבקש, אך החזיר אותו להיות חבר בדירקטוריון. הוא ציין כי פיטורי המבקש מהדירקטוריון יוכלו להיעשות רק באישור בית-משפט מוסמך (ר' סעיף 15-17, 18 לפסק הבוררות).

הבורר ציין כי הוא שוכנע שהחברה אינה יכולה להמשיך להתקיים כאשר שני הצדדים, המבקש והמשיב, ממשיכים לעבוד בה יחד. הבורר לא הכריע בזכויות הצדדים זה כלפי זה שאינן מתחום דיני העבודה, והותיר פתח לצדדים לפנות לבית-המשפט בהקשר זה.

6. בהמשך הגיש המשיב תביעה בשם החברה כנגד המבקש להשבת הלוואה או יתרות חוב שלטענתו חייב המבקש לחברה (ת"א 4639-06-15). תביעה זו נמחקה על הסף בשל העדר סמכות לדיון בה, בין היתר בשל העובדה כי ההחלטה להגישה לא התקבלה כדין על-ידי דירקטוריון החברה (ר' נספח 20 להמרצת הפתיחה).

יצוין עוד כי ביום 19.4.2016 כונסה אסיפת בעלי מניות  בה מונתה חברת דירקטוריון נוספת בחברה – הגברת איילת השחר, וזאת בניגוד לעמדתו של המבקש.

טענות הצדדים

טענות המבקש

7. המבקש טען לסעד הנובע מהקיפוח שלו על ידי המשיב בחברה, וזאת בהתבסס על הוראת לסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). המבקש טען כי גם אם קיים חשש מהותי לקיפוח, בית-המשפט רשאי להתערב ולפסוק כל סעד שנדרש להסרת הקיפוח, ובכלל זה רכישה כפויה של מניותיו.

8. המבקש טען כי הוא הוכיח את הקיפוח וזאת מכוח העובדות שאינן שנויות במחלוקת: פיטוריו מתפקידו בחברה והרחקתו מהדירקטוריון באופן חד-צדדי ובניגוד להסכם בעלי המניות; ניתוק קו הטלפון הסלולרי של המבקש ששימש לצרכי עבודתו בחברה; חסימת גישתו לשרתי החברה וניתוקו משירות התדלוק האוטומטי ברכבו.

המבקש הוסיף וטען כי המשיב שלל ממנו את זכות החתימה שלו בחברה ופתח חשבון בנק חדש עבור החברה כדי להסתיר ממנו מידע לגבי ענייניה הכספיים של החברה. טענת קיפוח נוספת של המבקש נגעה למניעת גישה למסמכי החברה – פרט לדוחותיה הכספיים. עוד נטען כי משנת 2011 לא חולק דיבידנד בחברה, וזאת בניגוד להסכמה במסגרת הסכם בעלי המניות, לפיה הצדדים זכאים לחלוקת רווחים כל שנת מס.

המבקש טוען כי המשיב העלה את שכרו שלו באופן משמעותי וכן כי הוא העסיק את בנו בחברה ללא אישור המבקש, כאשר מהמבקש נמנע שכר לאור פיטוריו. זאת למרות ההסכמה בהסכם בעלי המניות לפיה היה המבקש אמור לקבל שכר זהה לזה של המשיב.

9. המבקש טוען כי אף שכתוצאה מפסק הבורר הוא הושב לדירקטוריון החברה, הדבר נעשה למראית עין בלבד. זאת משום שהמשיב ממדר אותו לחלוטין ומונע ממנו בפועל לכהן כדירקטור. עוד טען המבקש כי ישיבת הדירקטוריון האחרונה שכונסה מאז הושב לחברה היתה לצורך הגשת תביעה כנגדו להחזרת הלוואה שנטל מהחברה. המבקש הלין גם על מינויה של הדירקטורית הנוספת בחברה, שלטענתו תוכל לאפשר למשיב לקבל החלטות כנגד המבקש. המבקש הוסיף כי מכוח פסק הבוררות היה על המשיב לשחררו מערבויותיו להתחייבויות החברה, אולם עד רגע זה טרם המציא המשיב מסמכים המעידים על כך, זאת למרות התחייבותו לעשות כן (עמ' 88 לפרוטוקול, ש' 9-24).

לכן לגישת המבקש הוכח קיפוח שלו, שכן הוא ממודר מענייני החברה ואינו נהנה מהיותו בעל-מניות בה משום שהוא אינו מקבל דיווידנד או שכר. למרות זאת הוא חשוף לחובות ולהתחייבויות כבעל-מניות ודירקטור, ואף כמי שערב לחובות החברה.

10. המבקש כפר בטענה לפיה המשיב פעל כדי להגן על החברה מפניו. זאת משום שלטענתו אין כל ראיה לכך שהוא ניסה לפגוע בחברה. הוא הוסיף כי התנגדותו של המשיב לגלות את מסמכי החברה לרבות מסמכים שאינם מכילים סודות מסחריים, מעידה על כך שטענותיו של המשיב הן שקריות.

11. לגישת המבקש, מצבה הכספי של החברה התדרדר בשנים האחרונות כתוצאה מכך שהמשיב העמיס עליה הוצאות אישיות שלו. הוא ציין בין היתר עסקת "ברטר" במסגרתה נערך ניתוח פלסטי לאשת המשיב. הוא ציין בהקשר זה גם את העובדה שהמשיב עשה שימוש במשאבי החברה לצורך קידום עסק של גלשנים שבבעלותו. בהתייחס לטענת המשיב לפיה מצב החברה התדרדר כתוצאה ממצבו של ענף הפרסום, טען המבקש כי אין ממש בטענה זו, שהמשיב לא הוכיח אותה בראיות קבילות ובחוות-דעת מומחה מטעמו. עוד ציין המבקש כי יש לדחות גם את טענת המשיב לפיה הוא עצמו "גנב" לקוחות מהחברה. הוא טען כי מדובר בלקוחות בודדים שפנו אל המבקש מיוזמתם וקיבלו ממנו שירותים בהיקף זניח יחסית למחזור הפעילות של החברה.

12. המבקש טען שאין חולק כי בינו לבין המבקש קיים משבר אמון חריף שאינו בר תיקון. שני הצדדים מסכימים כי עליהם להיפרד, ולכן בית המשפט צריך רק לקבוע את המתווה הראוי להיפרדות. המבקש עתר כי בית-המשפט יחייב את המשיב לרכוש את מניותיו בחברה בהתאם לשווי החברה במועד בו הוא הורחק ממנה, וזאת בהתאם לקביעה של רואה-חשבון שימונה לצורך כך. המבקש הוסיף כי לפי סעיף 4.4 להסכם בעלי המניות, במקרה של מחלוקת בנוגע לניהולה הכספי של החברה, המבקש רשאי לדרוש מהמשיב כי הוא ירכוש את מניותיו במחיר שייקבע על ידי רו"ח מוסכם, ובהיעדר הסכמה - על ידי רו"ח שימונה על ידי יו"ר לשכת רואי החשבון בישראל.

לגישת המבקש הוא יהיה זכאי ל-35% משווי החברה עד סך של 10 מיליון ₪, ולכ-40% משוויה בסכומים של למעלה מ-10 מיליון ₪. המבקש טען כי יש לדחות את הצעת המשיב להתמחרות, משום שהמשיב שלט בחברה במשך שנים רבות ועשה בה כרצונו.

טענות המשיב

13. המשיב טען כי יש לדחות את התובענה על הסף משום שהיא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, וכאשר המבקש מטעה את בית המשפט. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף גם משום שהיא הוגשה בשיהוי ניכר, שכן מסכת האירועים נושא התובענה קרתה לפני שנים ארוכות, בלא שלמבקש יש הסבר להשתהותו. המשיב הדגיש כי המבקש המתין פרק זמן של 4 שנים לאחר פסק הבורר ועד שהגיש את התובענה.

14. לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה גם לגופה שכן המבקש לא הוכיח קיפוח. הוא ציין כי פיטורי המבקש הוכרו בפסק הבוררות כמוצדקים. המשיב הדגיש כי המבקש הוחזר לתפקידו כדירקטור בחברה, זומן לכלל ישיבות הדירקטוריון וניתנה לו הזכות להביע עמדתו ולהצביע. המשיב כופר בטענת המבקש כי הוא התחמק מקיומו של פסק הבוררות. הוא טען שהוא פעל למיצוי זכויותיו, ולאחר שמיצה אותן - הוא ביצע את המתחייב מפסק הבוררות.

המשיב הדגיש כי כלל הדוחות הכספיים של החברה נמסרו למבקש. בנוגע ליתרת המסמכים אותם דרש המבקש, נטען כי החברה היתה רשאית שלא להציגם שכן המבקש התחרה בחברה בתקופה הרלוונטית. המשיב הוסיף כי המבקש עתר למסמכים לצורך "מסע דיג".

15. לגישת המשיב, המבקש זנח בסיכומיו את הטענה בדבר נטילת כספים והעמסת הוצאות אישיות על-ידיו. המבקש אף לא הבהיר כיצד הסיק זאת מהדוחות של החברה. המשיב ציין כי הירידה ברווחיות החברה החלה עוד בתקופת המבקש, והיא תולדה של מצב שוק הפרסום וכן של העובדה שהמשיב התחרה בעסקי החברה והעביר לטיפולו כ-16 מלקוחותיה.

המשיב כפר בכך שהערכת רואה-החשבון שהמבקש צירף לבקשה (נ'9 להמרצת הפתיחה), מהווה חוות-דעת מומחה או כי יש לה תוקף ראייתי. כן צוין כי הערכה זו התעלמה מהדוח השנתי לשנת 2012 המעיד על מגמת ירידה בחברה. עוד טען המשיב כי בהתאם לסעיף 1.6(ד) להסכם בעלי המניות, מי שצריך לשום את שווי החברה במקרה של סכסוך הוא רואה-החשבון של החברה. המשיב מוסיף כי מדובר במעין סעיף בוררות שכאשר הצדדים הסכימו עליו, הם היו מודעים לזהותו של רואה-החשבון של החברה.

בנוגע למינוי הדירקטוריות הנוספת, מציין המשיב כי הדבר נעשה בהתאם לדין ולהסכמים בין הצדדים. הוא הוסיף כי לא הוכח שלאחר מינויה, התקבלה בחברה החלטה מקפחת כלשהי.

16. המשיב טוען כי המבקש הרחיב שלא כדין את חזית המחלוקת וזאת ביחס לטענות בדבר ניתוק הטלפון, שלילת זכות החתימה, שלילת משכורת המבקש, השחרור מערבויות, פתיחת חשבון חדש ואי-חלוקת הדיבידנד. הוא מציין כי בטענות אלה אין ממש גם לגופן נוכח פסיקת הבורר שאישרה את פיטורי המבקש. כתוצאה מהפיטורין, חדל המבקש לקבל שכר והיה עליו להשיב את הטלפון. המשיב טוען להרחבת חזית גם בנוגע לדרישה להפעלת סעיף 4.4 להסכם בעלי המניות המאפשר למבקש לדרוש מהמשיב לרכוש את חלקו של המבקש. הוא מוסיף כי הסעיף חל ממילא רק במקרה שאחזקות המבקש בחברה יעלו על 30%, וזה אינו המצב בענייננו.

עוד טען המשיב כי המבקש שוחרר מכל הערבויות לחברה, וכי אף אם הוא טרם שוחרר, אין מדובר בקיפוח, שכן היה על המבקש לפעול בהקשר זה לאכיפת פסק הבורר. בהתייחס לטענה לפיה החברה לא חילקה דיווידנד, טען המבקש כי החברה היתה במגמת ירידה ולכן לא היה היגיון כלכלי בחלוקת דיבידנד. לגישתו, המבקש לא הוכיח כי היה בחברה רווח הניתן לחלוקה. המשיב אף כפר בטענה לפיה לחברה נפתח חשבון בנק חדש, טענה שהמבקש לא הוכיח אותה ושאין בה ממש.

17. המשיב טוען שהסביר בחקירתו כי בכוונתו לכנס אסיפת דירקטוריון שעניינה החזרת הלוואות הבעלים על-ידי כלל בעלי-המניות, קרי – גם על-ידי המשיב עצמו. עוד טען המשיב כי מכוח סעיף 3 -1.6(ה) להסכם בעלי-המניות, מוטל על המבקש שהפר את התחייבותו שלא להתחרות בחברה – להשיב לחברה את מניותיו ללא תמורה. לכן ממילא המבקש אינו זכאי לכל סעד הנובע מאחזקותיו במניות.

18. המשיב הוסיף כי המבקש מחזיק לכל היותר ב-30% ממניות החברה. אין ממש בטענתו לאחזקות של 35% ו-40%, שכן טענה זו מבוססת על הסכם הגישור שהמשיב ביטל אותו מכוח הוראת סעיף 10(א) בו. עוד נטען כי יש לקבל את עדותו של המשיב ולדחות את עדות המבקש ככל שהדבר נוגע לנושאים השנויים במחלוקת, לנוכח התנהגותו של המבקש במהלך דיון ההוכחות.

המשיב עתר לכן כי בית-המשפט ידחה את התובענה, ולחילופין, ככל שבית-המשפט יורה על מינוי מומחה מטעמו, מתבקש בית המשפט לקבוע כי על המומחה לשום את שווי החברה למועד הגשת התובענה.

סיכומי התשובה

19. המבקש כפר בטענה המייחסת לו העדר ניקיון כפיים. בהתייחס לטענת השיהוי טען המבקש כי הליך הבוררות והליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים, גבו ממנו מחיר נפשי וכלכלי. הוא ניסה לטענתו למצוא דרכים אחרות לפתרון הסכסוך. כך או כך, המשיב לא טען כי ה"שיהוי" גרם לו נזק, או כי הוא היה סבור שהמבקש ויתר על זכויותיו. המבקש חזר וציין כי המשיב לא הציג לו את מסמכי החברה למעט הדוחות הכספיים שלה. לכן המבקש לא יכול היה להגיש חוות-דעת מומחה מטעמו, מה עוד שבית-המשפט לא הורה לו לעשות כן.

המבקש התנגד למינוי רוה"ח של החברה כדי לשום את שוויה. לגישתו סעיף 1.6(ד) להסכם בעלי-המניות אליו הפנה המשיב, עוסק במקרה בו המבקש יפוטר בשל ירידה בתפקודו, והמשיב לא טען כי אלה היו נסיבות הפיטורין במקרה דנן. מעבר לכך, לגישת המבקש לא ניתן למנות לצורך הערכת השווי את רוה"ח של החברה הפועל שנים תחת ניהולו של המשיב. המבקש הפנה להסדר שנקבע בנושא זה בסעיף 4.4 להסכם בעלי המניות וביקש לאוכפו.