המשיב טען מנגד כי החל משנת 2012 ועד היום חלה ירידה בהכנסות החברה וברווחיותה. לכן אין היגיון כלכלי בחלוקת דיבידנד באופן שעלול לסכן את המשך פעילות החברה. המשיב הוסיף כי המבקש לא הוכיח כי יש בחברה יתרת כספים הראויה או ניתנת לחלוקה.
- ככלל, אין לבעל מניות בחברה זכות קנויה לקבלת דיבידנד. סעיף 306 לחוק החברות קובע כי "לבעל מניה הזכות לקבל דיבידנד או מניות הטבה, אם החליטה על כך החברה". החלטה בדבר חלוקת דיווידנד כפופה לעמידה במבחנים הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות.
לכן ככלל העובדה שהחברה אינה מחלקת דיווידנד איננה מהווה כשלעצמה קיפוח, גם אם בחברה יש רווחים הניתנים לחלוקה. יחד עם זאת, בע"א 2718/09 גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.5.2012) נקבע כי ניתן להסיק קיפוח כאשר אי-חלוקת דיבידנד מצטרפת לגורמים נוספים בעלי משקל משמעותי.
- יש לציין כי מחומר הראיות עולה כי החברה לא חילקה דיווידנדים מדי שנה גם לפני פרוץ הסכסוך בין בעלי מניותיה. כך עולה מעדותו של המשיב בחקירתו הנגדית, שהעיד כי לא בכל שנה היתה חלוקת דיבידנד. המשיב העיד כי הדיבידנד הראשון חולק אחרי 8 שנים לערך (ככל הנראה מעת החתימה על הסכם בעלי המניות), וכי הדיבידנד האחרון חולק בעת החתימה על הסכם הגישור (עמ' 85 לפרוטוקול, ש' 13-19 וכן עמ' 87 ש' 19-23).
עוד יש לציין כי בתקופה הרלוונטית אליה מתייחס המבקש בתובענה, מצבה של החברה התדרדר. לכן יש היגיון בתקופה כזו בהחלטה שלא לחלק דיווידנד. מנגד יש להביא בחשבון כי חרף טענותיו של המשיב אודות מצבה הכלכלי הבעייתי של החברה, הוא מצא לנכון בתקופה זו להעלות את שכרו באופן משמעותי, וזאת ללא קבלת אישורו של המבקש ובניגוד לסעיף 5.3 להסכם בעלי המניות. טענת המשיב בהקשר זה לפיה הוא נאלץ להעלות את שכרו משום שנאלץ לעבוד קשה יותר (עמ' 86 לפרוטוקול, ש' 7-14) אין די בה כדי להצדיק את הסתירה בין עמדת המשיב בנוגע למבקש (לפיה יש "לייעל" את החברה) לבין היחס שלו כלפי עצמו.
- ענין נוסף שיש לציינו בהקשר זה הוא העובדה שהמשיב העסיק – בסמוך למועד פיטורי המבקש מהחברה, את בנו שהיה אז סטודנט בן 23, במשרה מלאה. המשיב טען כי בנו התחיל את עבודתו בחברה עם שכר מינימום ובמהלך השנים קיבל שכר של כ-9,500 ₪ ברוטו. לטענת המשיב בנו כבר אינו עובד בחברה (ר' עמ' 95-97 לפרוטוקול). גם בהנחה שבנו של המשיב אכן פיתח את מחלקת המדיה בחברה והפך אותה למחלקה מובילה – כפי שטוען המשיב, יש טעם לפגם בעובדה שלאחר פיטורי המבקש וכאשר המשיב טוען כי החברה עוברת תהליך של התייעלות, מעסיק המשיב את בנו במשך שלוש שנים (בהן מצב החברה מתדרדר) ואף מעלה את שכרו.