כלומר הצדדים עצמם התייחסו למקרים בהם תהיה למבקש זכות כי מניותיו יירכשו על ידי המשיב במחיר שייקבע על ידי רואה חשבון. הם צפו גם את האפשרות כי יהיה מקום למינוי של מעריך שווי שאיננו רואה החשבון של החברה, וכי מינוי כזה ייעשה על ידי גורם אובייקטיבי - יו"ר לשכת רואי החשבון.
לבסוף יצוין כי המשיב ציין בחקירתו הנגדית כי הוא לא יתנגד למינוי מעריך שווי, כל עוד הערכת השווי תכלול את כלל הטלטלות שעברה החברה בשנים מאז פרוץ הסכסוך (עמ' 83 לפרוטוקול, ש' 6-19).
יוער בשולי הדברים יצוין כי המסמך שצורף על ידי המבקש (נספח 9 להמרצת הפתיחה) אינו ערוך כחוות דעת מומחה ומי שערך אותה לא התייצב להיחקר בבית המשפט, ולכן מסמך זה אינו מהווה ראיה לשווי החברה. על כל פנים, המסמך נוגע להערכת שווי החברה נכון למועד הרחקתו של המבקש ממנה, וגם מטעם זה אין לו רלוונטיות לפסק דין זה.
קביעת אחזקות המבקש בחברה
- נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת לצורך קביעת שווי אחזקותיו של המבקש בחברה, הוא חלקו היחסי של המבקש בחברה. אני סבורה כי יש לקבוע שהחזקות המבקש בחברה יקבעו בהתאם לנתונים כפי שמופיעים אצל רשם החברות – על פיהם המבקש מחזיק בכ-43 ממניות החברה ואילו המשיב מחזיק ב-100 ממניות החברה (נספח 1 להמרצת הפתיחה).
אינני מקבלת את טענת המבקש לפיה שיעור האחזקות ייקבע בהתאם למנגנון המתואר בסעיף 8 להסכם הגישור. זאת משום שסעיף 8 להסכם הגישור עוסק במכירת החברה לצד שלישי, וזה אינו המצב בענייננו. לכן, שווי אחזקותיו של המבקש בחברה ייקבע בהתאם לאחזקה של 43 מ-143 מניות בחברה.
הטענה בדבר השבת מניות המבקש לחברה ללא תמורה
- המשיב טען כי על המבקש להשיב את מניותיו לחברה ללא תמורה. זאת משום שהמבקש התחרה בעסקי החברה באמצעות החברה שפתח בסמוך לאחר פסק הבוררות. המבקש נתן באמצעות חברה זו שירותי פרסום, זאת בניגוד להתחייבותו בסעיף 3 וכן בהתאם לסעיף 1.6(ה) להסכם בעלי המניות.
דומה כי המשיב טען טענה זו "בחצי פה" שכן גם המשיב מיקד את טענותיו בשאלת קיפוחו הנטען של המבקש כבעל מניות בחברה. היותו של המבקש בעל מניות עולה גם מחיובו של המשיב למנותו כדירקטור בחברה, מינוי שהבורר הורה עליו בפסק הבוררות והמשיב פעל בהתאם לו.
- גם לגופו של ענין אני סבורה כי דינה של טענה זו להידחות. אכן, נראה כי החברה שהמבקש הקים מעניקה שירותים דומים לאלה שמעניקה החברה, והוא אף הודה שהוא העניק שירותים לחלק מסוים מלקוחות החברה (ר' לדוגמא – עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 14-17). אולם לטעמי הגם שהמבקש התחרה בעסקי החברה, אינני סבורה כי יש מקום לאכיפת הסעד שנקבע בסעיף 1.6(ד) להסכם בעלי המניות משום שסעיף זה הוא סעיף הנוגד על פני הדברים ובהתאם להלכה הפסוקה את תקנת הציבור.
- ככלל, תניות אי-תחרות הן תניות בעייתיות שההלכה הפסוקה התייחסה אליהן בזהירות לאור ההגבלה שהן יוצרות על חופש העיסוק. כך נפסק למשל כי "הגבלת התחרות 'כשלעצמה' – הגבלה 'ערומה' שאינה מגנה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי-התחרות – אינה מגנה ככלל על 'אינטרס לגיטימי' של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדריה של 'תקנת הציבור'" (ר' ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער (פ"ד נד(3) 850, (2000).