בהמשך העיד התובע כי על רקע דרישות בעל הדירה, שאל את הנתבעת האם יש באפשרותה לארגן ערבות בנקאית בסכום של 40,000 ₪ ואילו היא ענתה בחיוב "אמרה לי כן, אין בעיה" ( עמ' 16, שורה 30). הנתבע הכחיש מכל וכל שהבטיח לנתבעת כי בעל הדירה יסכים לכך שבנה יהא ערב עבורה. לטענתו, ניסה לשכנע את איציק כהן להסכים לכך ואף הסכים לקחת על עצמו 20,000 ₪ מסכום הערבות הבנקאית.
בהתאם לגרסת התובע, הפגישה בין הנתבעת לבעל הדירה התקיימה בסמוך לחתימת ההסכם ביניהם. (אם כי לא זכר האם הפגישה התקיימה לפני או אחרי ההתקשרות עם הנתבעת). לטענתו, היה באפשרות הנתבעת לסגת מההסכם כאשר שמעה את תנאי השכירות ומאחר ולא ביקשה לבטל את ההסכם, עולה שקיבלה על עצמה לעמוד בתנאים.
- מבחינת טענות הצדדים התרשמתי כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה הנתבעת הפרה את ההסכם שנחתם ביניהם. התחייבות זו בהסכם כי החוזה יעבור על שמה של הנתבעת לא מטילה על התובע מעשה שעליו לבצע, אלא מדובר בהתחייבות של הנתבעת לגרום לכך כי הסכם השכירות יעבור על שמה. תנאי זה לא נקבע כתנאי מתלה בהסכם ומשתמע מהתנהגות הצדדים וניסוח ההסכם כי מדובר בהתחייבות של הנתבעת לעשות כל שנדרש כדי שהשכירות תעבור על שמה.
הנתבעת נפגשה עם בעל הדירה, שמעה את הדרישות שהציב כתנאי להעברת החוזה והסכימה להן. הדברים עולים במפורש מעדותם של התובע ושל בעל הדירה, יצחק כהן. על אף שלא היה באפשרותה לעמוד בתנאי הערבות הבנקאית, לא ביקשה הנתבעת לחזור בה מן ההסכם אלא המשיכה להפעיל את הגן תוך הצגת מצגי שווא בפני התובע אשר האמין שעניין העברת הסכם השכירות על שמה, יוסדר.
- מעבר לכך, אף אם אקבל את הטענה שלא היה באפשרות הנתבעת להעביר את הסכם השכירות על שמה הרי שאין ספק כי היה עליה להעביר את דמי השכירות לתובע אשר נאלץ להמשיך לעמוד בתשלומי השכירות מול בעל הדירה. אני נותן אמון בגרסת התובע לפיה ניסה בכל דרך לקיים את ההסכם ולהעביר את חוזה השכירות על שמה של הנתבעת, אף במחיר לקיחת חלק מהערבות הבנקאית על עצמו.
יוער כי עוד בכתב הגנתה הציגה הנתבעת טענות סותרות ביחס לסיבה בגינה לא התקשרה בהסכם עם בעל הדירה ועזבה את הדירה למקום חלופי: בסעיף 20 לכתב ההגנה טענה כי נאלצה לעבור למבנה חלופי בשל הבטוחה שדרש ממנה בעל הדירה ומאחר ולא יכלה לעמוד בדרישותיו ואילו בסעיף 25 טענה כי נאלצה לעזוב את הגן "לאור מחלוקת והמרירות הקשה שבאה מצד התובעים".