ביחס לטענות הנתבעת בדבר אלימות בגן, גם אלו לא הוכחו. הנתבע טען כי לא ידוע לו על אלימות שהייתה בגן. לטענתו, המצב היה טוב מאוד והגן תפקד לשביעות רצונו ולא ידוע לו על טענות של הורים כלפי הצוות או הגננת.
מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעים בכך שלא העבירה את הסכם השכירות על שמה ולא שילמה את תשלומי השכירות והתשלומים הנלווים. התובע הודה למעשה כי קיבל את התמורה הנקובה בהסכם (37,000 ₪ בצירוף מע"מ ואכן לא נתבע כל סעד בגין רכיב זה). מעבר לסכום זה לא הוכיחה הנתבעת כי שילמה סכומים נוספים, ואין די בטענתה הסתמית כי שילמה עבור חודשיים, שלא נתמכה בכל מסמך ואך לא פורט עבור אילו חודשים שילמה. חרף העובדה שהתובעים קיימו את חלקם בהסכם והעבירו לנתבעת את הגן על תכולתו וכן העבירו לה את תשלומי ההורים, נותרו הם ללא מקורות הכנסה ומול חיובים שוטפים שהלכו והצטברו. בנסיבות אלו הפרה הנתבעת הפרה יסודית את התנאי המרכזי בהסכם, מאחר וכל תכלית ההסכם הייתה התנתקות של התובע מהפעלת הגן והעלות הכלכלית הכרוכה בניהולו, וזאת על רקע נסיבותיו האישיות שמנעו ממנו להמשיך ולנהל את הגן.
כל המסקנות המפורטות לעיל מבוססות גם על ההתרשמות מעדות התובע אל מול הנתבעת. התרשמתי כי התובע אדם הגון שניסה להקטין את נזקו לאחר שהתקשרות פשוטה שערך סוכלה על ידי התעלמות הנתבעת מחובתה להעביר את השכירות על שמה. עדות התובעת הייתה במישור הטכני מאחר ולא הייתה בקשר ישיר עם הנתבעת. אל מול עדות התובע והעדים מטעמו, לרבות בעל הדירה שהבהיר את הדרישות שהעמיד, העידה הנתבעת באופן מתחמק ומתחכם, ועדותה לא הותירה רושם טוב. התרשמות זו מחזקת את המסקנות העובדתיות להעדיף את גרסת התובע.
האם נטלה הנתבעת ציוד שלא נמכר לה וגרמה לנזקים במושכר בו פעל הגן?
- בתצהירו טען התובע כי הנתבעת "גילחה" את תכולת הגן והשאירה במקום הרס וחורבן: עקרה אסלות ממקומן, נטלה מקרר שהיה שייך לבעל הנכס ופירקה את הפרגולה שהייתה מותקנת במקום. תימוכין לטענותיו צירף התובע תמונות המעידות על ההרס שהותירה הנתבעת בדירה.
בהתאם לעדותו של בעל הדירה, בעת יציאתה מהמקום "זרעה" הנתבעת הגן הרס מוחלט. "מדבר על עקירת אסלות... זה היה חדר שירותים אחד שהוסב לשתי אסלות מיוחדות לגן בהזמנה. כל זה נעקר מהקירות. בקומה למעלה היה חדר ארונות ששימש לאחסון של צעצועים ומשחקים, הכל נעקר ופורק מהמקום. מזגנים שנעקרו, פרגולת אלומיניום שהייתה מותקנת בחצר..." (עמ' 9, שורה 18).