נציין, כי אמנם הסכם המתווה קבע כי התובע ימשיך בעבודתו כמנכ"ל משותף "ללא כל שינוי בתנאי העסקתו", אך עיון בכלל תנאי העסקתו, כפי שהם עולים מהסכם ההעסקה, מעלה כי הוא יהיה כפוף להנחיות דירקטוריון החברה ולמדיניות העסקית אשר יתווה הדירקטוריון ויפעל על פיהן (סע' 2.1) וכן קובע כי התובע יבצע תפקידו בנאמנות על פי החלטות החברה, בנושאי תפעול תקין של החברה ושל עובדיה, תקציב מדיניות שכר וכד', שיווק ויחסי ציבור (סע' 4). לא מצאנו כי החלטת הדירקטוריון מיום 27.4.14 חורגת מגדרי הסכם ההעסקה ואף לא מצאנו כי יש בה משום הורדה ממעמדו של התובע כמנכ"ל (התובע בעדותו נתן דוגמא של דרישה לשטוף כלים, כבלתי סבירה נוכח תפקידו. אנו מסכימים עימו, אך לא ראינו כי הועלתה כלפיו דרישה לביצוע מטלות שאינן ראויות לביצוע על ידי מנכ"ל).
מכאן, שהחלטת התובע להיצמד למה שהיה בעבר, מבלי להתאים עצמו לדרישות ההנהלה לה הוא כפוף, אשר ניתנו במסגרת הסכם ההעסקה שלו ותואמות את תפקידו – הינה החלטה בלתי סבירה המעידה על חוסר הפנמה של מעמדו החדש והשלכותיו.
- גם העובדה שהתובע לא פנה בבקשה לצו מניעה כנגד פיטוריו, מלמדת שלא רצה להמשיך לעבוד בפועל, אלא רק סמך על כך שהוא זכאי בכל מקרה לקבל את השכר שהיה אמור לקבל עד גיל 60.
אלא שבניגוד להסכם העמדת שירותים, בו נקבע שכר ללא צורך אמיתי בתמורה (שכן התמורה היתה כאמור המניות), בהסכם ההעסקה נדרש התובע ליתן תמורה בגין שכרו, בדמות ביצוע עבודתו כמנכ"ל, תוך קיום הוראות הבעלים של החברות, דבר שלא הביע נכונות של ממש לעשות.
- לסיכום הדברים עד כה – אל מול התנהלותו הכוחנית והחד צדדית של צ'אושו כלפי התובע לאחר רכישת המניות, עומדת התנהלותו הכוחנית של התובע, אשר סירב לקבל את מרותו של צ'אושו כמנהלו. אין זה בלתי סביר מבחינתנו ששני הצדדים סברו במועד חתימת הסכמי 16.2.14, כי יוכלו להתנהג כפי שהתנהגו בפועל אחרי חתימת ההסכמים והעדיפו להשאיר זאת ללא עיגון מפורש בהסכמים.
- בבחינת שאלת הסעד הראוי בנסיבות האמורות לעיל, אנו סבורים כי אחריותם של הנתבעים למצב הדברים המתואר הינה מוגברת ורבה מזו של התובע. ראשית, משום שהנתבעים הם אלו שהעלו דרישות חדשות ללא שמיעת התובע מראש ובכך יצרו אנטגוניזם כלפי החלטותיהם; שנית, משום שהמהלכים האמורים בוצעו על ידי הנתבעים בסמוך לאחר רכישת המניות, באופן המעיד על כוונה שהיתה קיימת עוד קודם לכן ולא עוגנה בהסכמים; שלישית, משום שלא הוכחה כל נסיבה חיצונית אשר הצדיקה ביצוע המהלכים האמורים במועד ביצועם, באופן המטיל בספק את מטרותיהם של הנתבעים; רביעית, משום שלא התרשמנו שניתנה לתובע הזדמנות כנה ואמיתית ליצירת השינוי המבוקש באופן הדרגתי וראוי, בנסיבות הייחודיות של המקרה ועברם המשותף של הצדדים.
- אשר על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב בסך 100,000 ₪, בשים לב לשכרו של התובע ערב פיטוריו ולתרומתו לאירועים, כמפורט לעיל.
הרמת מסך
- עקרון יסוד הינו כי חברה הינה אישיות משפטית הנפרדת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/3-205 וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז 345 (1994).
דוקטרינת "הרמת המסך" מעוגנת בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובעת כדלקמן: