"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו–193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) ..."
- נפסק, בהתאם להוראות החוק, כי החריגה מן הכלל של כיבוד האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, נועדה למקרים בהם הבעלים של החברה השתמש לרעה בעקרון האישיות הנפרדת וראו –
"כלל הוא, בבחינת מושכלות ראשונים בדיני החברות, כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי הנפרד של חברה. הרעיון העומד בבסיס ההסדר המשפטי של הרמת מסך ההתאגדות בין החברה ובין בעלי מניותיה, כחריג לכלל בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, משמעו התעלמות של בית המשפט מן ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות לבין הישות המשפטית של החברה. הסדר זה מהווה ביטוי להכרת הדין באפשרות הניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה, באופן שיש מי שיסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות במטרה להתחמק מהתחייבויות שנטלו על עצמם. לכן, "בצד התפתחותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת התפתחה גם הדוקטרינה של הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להתעלם ממסך ההתאגדות במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת" (דר' א' חביב סגל, דיני חברות, הוצאת BALANCE 4 הפקות בע"מ, תל אביב 2007, בעמ' 285)."
ע"ע (ארצי) 150/07 ח.א. בוני חיפה – עאמר ח'ורי, (פורסם בנבו) מיום 26.8.2008, בסע' 11.
- בסע' 119 ואילך לכתב התביעה מנה התובע את הטעמים להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות 1-2 ולחייב את הנתבע 3 באופן אישי.
- לא מצאנו בין הטעמים שמנה התובע כל טעם המצדיק הרמת מסך ההתאגדות, וקביעה כי הנתבע 3 חב באופן ישיר את חובות החברות כלפי התובע, אשר מעוגן בהוראת סע' 6 לחוק החברות, כאמור לעיל.
- התובע הועסק על ידי החברות משך שנים ארוכות, ללא כל פגיעה בשכרו או בזכויותיו וללא שיש בפיו כל טענה להצדקה להרמת מסך באותן שנים. עצם העובדה שלאחר מכירת מניותיו לנתבע 3, התגלע בין השניים הסכסוך אליו התייחסנו בהרחבה לעיל, וגם אם מצאנו פגמים מסוימים בהתנהלות הנתבעים, אין בה כדי להצדיק הרמת מסך על פי הוראות הדין.
- לפיכך – אנו דוחים את התביעה כנגד הנתבע 3 וכל קביעותינו במסגרת פסק דין זה לסעדים להם זכאי התובע, הינן ביחס לחברות, הנתבעות 1-2, בלבד.
יתר הסעדים המבוקשים