אמנם תלושי החג אינם מהווים חלק מהוראות סע' 7-8 להסכם ההעסקה, ואולם נוכח העובדה כי יחסי עובד ומעסיק נמשכו בפועל עד חודש 12/14, כפי שמעידים תלושי השכר שהונפקו מדי חודש והשכר ששולם מדי חודש, גם אם הנתבעים ויתרו על עבודתו של התובע בפועל, אזי זכאי התובע גם לתלושים עבור ראש השנה 2014, שחל בטרם הסתיימה העסקתו.
ד. הפסדי השתכרות – עד מאי 2016
- כפי שקבענו לעיל, הנתבעים לא היו מחויבים בהעסקת התובע עד מאי 2016 ולכן משפוטר, הוא אינו זכאי להפרשי השכר שהיה יכול להשתכר עד מועד זה. יחד עם זאת, חלק מהרכיבים הנדונים תחת כותרת זו, לא שולמו לתובע כבר ממועד ההודעה על הפסקת עבודתו ולכן נדון להלן בזכותו לקבלת אותם רכיבים, בתקופה שבין 15.6.14 ועד 15.12.14.
- תמריץ מותנה בסך 5,500 ₪ - על פי הסכם ההעסקה התמריץ המותנה מותנה בכך שהתובע יעבוד בממוצע לפחות 12 שעות נוספות מדי חודש לאורך זמן. על פי תלושי השכר שהעמיד התובע לעיוננו בחודש 9/13 עבד 11.2 שעות נוספות וקיבל תמריץ מותנה בסך 3,080 ₪; בחודש 10/13 עד 5/14 עבד התובע בשעות נוספות בהיקף הנדרש ומעלה מכך, וקיבל את מלוא התמריץ המותנה, דהיינו 5,500 ₪ לכל חודש; בחודש 6/14, חודש הפסקת עבודתו, עבד התובע 6 שעות נוספות וקיבל תמריץ מותנה בסך 1,650 ₪; בחודש 7/14 ואילך, לא שולם לתובע תמריץ מותנה כלל.
לטענת הנתבעים, מכיוון שהתובע לא עבד בפועל לאחר 6/14, הרי שאינו זכאי לתמריץ המותנה, הכרוך בביצוע שעות עבודה בפועל.
אל נוכח הוראת סע' 10 להסכם ההעסקה, הקובעת כי ישולמו לעובד "מלוא התנאים המפורטים בסעיפים 7 ו-8 להסכם זה כאילו נמשכו יחסי העבודה בין הצדדים לאורך 6 חודשים נוספים" ובשים לב שסע' 7 להסכם ההעסקה קובע את זכותו של התובע לתמריץ המותנה, בהתקיים עבודה בממוצע של 12 שעות נוספות בחודש "לאורך תקופה ממושכת"– תנאי אשר התובע קיים בכל חודשי העסקתו עובר לפיטוריו, הרי שהמשך תשלום שכרו "כאילו נמשכו יחסי העבודה", מקנה לו את הזכות להמשך תשלום התמריץ המותנה.
משכך, אנו קובעים שהתובע זכאי להפרשי שכר בגין התמריץ המותנה בסך 33,000 ₪ (5,500 ₪ * 6 חודשים), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.14 (אמצע תקופה) ועד התשלום בפועל.
- שונה מסקנתנו באשר לתשלום ממוצע שעות נוספות לתקופה זו, וזאת משני טעמים: האחד, הסכם ההעסקה אינו קובע את זכותו של התובע לגמול שעות נוספות, אלא בהתאם לביצוע בפועל; השני, מדובר ברכיב שכר המשולם באופן ישיר, בהתאם להיקף העבודה ומשלא עבד התובע בפועל בתקופה זו – אינו זכאי לשכר עבור שעות שלא ביצע.
- באשר לרכב וצריכת דלק– התובע מאשר כי הרכב הועמד לרשותו עד 15.12.14. כאמור לעיל קבענו כי אינו זכאי להמשך תשלום שכר ו/או תנאים לאחר מועד זה.
במהלך תקופת ההודעה המוקדמת הוגבלה צריכת הרכב הממומנת על ידי הנתבעים לכדי 1,500 ק"מ. בשים לב לכך שהתובע לא נדרש לעבוד בפועל – לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטה זו, אשר הינה סבירה בנסיבות העניין.
- באשר לעלות אחזקת הטלפונים של בני משפחתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת – מדובר בהחלטת דירקטוריון שהתקבלה כבר בחודש 4/14, אשר לא מצאנו עילה לבטלה. ממילא, שספק בעינינו אם זכויות המוקנות לבני משפחה של עובד עולות כדי זכויות הנובעות מיחסי עבודה שניתן לאוכפן כאן.
- ארוחות צהריים – מדובר בזכות נלווית לשכר, בגין הוצאה בפועל במהלך העבודה, גם אם התובע לא נדרש להציג חשבוניות לצורך קבלת התשלום. לפיכך, איננו נעתרים לבקשת התובע לפסוק לו את הסכום הקבוע בהסכם ההעסקה בגין רכיב זה, לתקופת ההודעה המוקדמת.
- צבירת חופשה שנתית – בהתאם לסע' 8.1 להסכם ההעסקה זכאי התובע ל-24 ימי חופשה שנתית בשנה. כאמור, אף שהתובע לא עבד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שעל פי סע' 10 להסכם יש לראות את יחסי העבודה כאילו נמשכו בתקופה זו. לפיכך זכאי התובע לצבירה נוספת של 12 ימי חופשה עבור תקופת ההודעה המוקדמת ולפדיונם בסך 20,600 ₪ (שכר בסיס אחרון בסך 51,500 חלקי 30 * 12), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.12.14.
- באשר לרכיב התשלום בגין חופשה בחו"ל – איננו נדרשים לדון בו שכן התובע אישר שרכיב זה נוצל במלואו עבור שנת 2014 (סע' 135.55 לכתב התביעה).
סוף דבר
- על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעות 1-2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים וכל יתר התביעות - נדחות:
א. פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב בסך 100,000 ₪.