"נראה לנו כי הבעת הרצון של השולח כלפי השלוח היא פעולה משפטית חד צדדית של השולח. תוקפה של פעולה זו אינו מותנה בהסכמתו של השלוח, אף כי היא נדחית בהתנגדותו. עם זאת, לשם מתן תוקף לפעולה זו דרושה ידיעה של השלוח על הבעת הרצון ומובנה. לשון אחרת: הפעולה החד צדדית של השולח דורשת 'קליטה' על ידי השלוח" (ברק, עמ' 574-573); (ההדגשות אינן במקור – ב' א').
אני סבור כי שני התנאים המצטברים שפורטו לעיל מתקיימים בנסיבות העניין שלפני באופן המעיד על כך שנצבא אכן שימשה כשלוחה בפועל של התמח"ת במו"מ מול דיסקונט:
- הבעת רצון השולח (הרשאה) – מפרוטוקול דירקטוריון התמח"ת מיום 13.8.09 עולה כי יש ממש בטענת נצבא לפיה היא הייתה זו שיזמה את המו"מ עם דיסקונט, על דעת עצמה וללא קבלת אישור מוקדם מטעם התמח"ת. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ונוכח העובדה שהובהר לדירקטוריון התמח"ת כי נצבא מסרבת להאריך את הערבויות שנתנה בעבר לדיסקונט, וכן נוכח הבהרתה של נצבא כי היא תנהל את המו"מ בשם התמח"ת על מנת לשפר את תנאי ההסדר שבין התמח"ת לדיסקונט – דירקטוריון התמח"ת הביע את הסכמתו המשתמעת להמשך ניהול המו"מ שבין נצבא לבין דיסקונט. הדבר בא לידי ביטוי בדברי הסיכום של הישיבה לפיהם:
"שוחחנו על בעל המניות המנהל דיונים עם הבנק. ממנו אנו מבינים שאין לבנק אינטרס לפוצץ את ההסכם ורוח הדיונים דיברה על פגישות שהתקיימו ויתקיימו בימים אלה. יש אינטרס להגיע להסדר כולל עתידי. והוא סבור שיגיע להסדר עם הבנק בזמן שנותר" (ההדגשה אינה במקור – ב' א').
- קליטת השליחות על ידי השלוח – כאמור, המו"מ עם דיסקונט נוהל ביוזמתה של נצבא, אשר הדגישה כי מטרת המו"מ הייתה להביא להסדר עם הבנק "שייטיב עם התחנה" (פ' דירקטוריון התמח"ת מיום 13.8.09), להביא ל"הסדר הרבה יותר טוב" וכי "יש לנצבא אינטרס לטובת החברה" (פ' דירקטוריון התמח"ת מיום 18.8.09). במצב דברים זה, כאשר נצבא היא זו שיזמה את המו"מ עם דיסקונט, שהוצג ככזה האמור לייצג את האינטרסים של התמח"ת ולהיטיב עמה, ולפחות בתחילתו אף הוצג ככזה שנועד להביא להסדר לפריסת חוב התמח"ת לדיסקונט (קרי – לפחות בתחילתו נוהל בשם התמח"ת) – ברי כי גם התנאי של קליטת השליחות על ידי השלוח מתקיים בנסיבות העניין. באשר לטענת נצבא לפיה הגורם לניהול המו"מ שנוהל על ידה עם דיסקונט היה דרישת דיסקונט שנצבא תערוב לחובות התמח"ת, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. הסיבה העיקרית לניהול מו"מ זה נבעה מהעובדה שלנצבא היה "יעד אסטרטגי" לרכישת חוב התמח"ת – עובדה שבאה לידי ביטוי בכך שמדובר היה בתנאי למימוש הסכם האופציה שנצבא כרתה עם מרל"ז. מכל מקום, אין בכך כדי לשלול את קליטת השליחות על ידי נצבא כפי שמצאה ביטוי בהתנהגותה המתוארת לעיל.
- לסיכום; אני קובע בזאת כי יש לראות את נצבא כמי שפעלה במסגרת המו"מ שנוהל על ידה עם דיסקונט לשם ביצוע "עסקת דיסקונט" הן כנושאת משרה דה-פקטו אצל התמח"ת והן כשלוחה של התמח"ת. לפיכך, חלים על נצבא חובות האמונים המוטלים על פי הדין על נושאי משרה ועל שלוחים בכל הנוגע ל"עסקת דיסקונט" (הן חובות האמונים של נושאי משרה מכוח חוק החברות, והן חובות האמונים של "שלוח" מכוח סעיף 8 בחוק השליחות, תשכ"ה – 1965).