לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני מוצאת ליתן ולו למען הזהירות היתר פיצול סעדים כמבוקש (מבלי שיהא בכך כדי לקבוע כי קיימת עילה לדרישת סעדים נוספים). זאת בשים לב בין השאר למהות התובענות אשר התמקדו בשאלת תוקף ההסכמים ושאלת האכיפה, ניסוח חלק מהתובענות מלכתחילה כעתירות לסעד הצהרתי, המתכונת המקוצרת בה התבררו ההליכים לפי הסכמת כל הצדדים (שתיים מהתובענות הוגשו מלכתחילה כהמרצות פתיחה), לנוכח הקביעה כי בכל מקרה אין מקום למתן סעד של אכיפה וכאשר ככל שקיים בסיס בדין לתביעת פיצוי (ר' לעיל) יש טעם בטענה כי כאלה טרם התגבשו מטיבם וטבעם של דברים. לא סברתי כי יש בטעוני תגובת הנתבעת (כגון העדר תצהיר, שיהוי וכו') כדי למנוע מתן היתר כאמור. לגבי אחת מטענות הנתבעת יוער, כי אין במתן היתר פיצול סעדים כדי לשנות מדינים אחרים, כמו מעשה בית דין, מקום בו יש לאלה תחולה.
- סוף דבר: התובענות נדחות. חרף תוצאה זו, בשים לב להערות ששולבו במסגרת פסק הדין ולמכלול נסיבות הענין, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר.
תמר אברהמי
[1] ככלל, למען נוחות הקריאה וכמו שנהגו הצדדים, יעשו שימוש בכתיב מלא במילה "בנייה". זאת, למעט מקרים של ציטוטים בהם מופיע כתב חסר, שם חוק וכיוצ"ב.
[2] יש הבדלים מסוימים בנוסח של סעיף 3.1 כפי שהוא מופיע בהסכמים עליהם חתומים התובעים השונים. הציטוט לעיל מובא מהנוסח ה"עיקרי". ככל שיש שינוי נוסח באיזה מההסכמים שיש לו רלוונטיות לדיון, יצוין הדבר בהמשך.
[3] ולמעשה, עד כל מועד ידוע.
[4] כפי שהוא מופיע ברוב ההסכמים. ר' ה"ש 2 לעיל. לגבי שינויים או הבדלים במקרים קונקרטיים – ר' בהמשך.
[5] בניגוד לאשר ניתן אולי להבין מחלק מהטיעונים, ההבדל אינו באבחנה בשימוש בביטוי "יגיש" (בהסכמי סגמן) למול שימוש בביטוי "יבקש" (בהסכמים האחרים). גם בהסכמים של התובעים האחרים כתוב בהקשר התב"ע החדשה כי המוכר "יגיש" תב"ע חדשה.
[6] ניתן להעלות על הדעת אפשרויות הקשורות למועד בו נחתמו הסכמי סגמן (לאחר שניתן היתר חפירה וכאשר לפי הצפי והכוונה, הפעילות עמדה להיות בעיקרה לקידום תב"ע חדשה), אך אין מקום להדרש לכך בהעדר טיעון בנושא.
[7] למרות שאינה כוללת ביטוי כמו "מכל סיבה שהיא".
[8] השוו: טענות סגמן בדבר חריגות המקרה בו מוכר מבקש לבטל הסכם כשהרוכש אינו חפץ בכך, וכי "תמיד אבל תמיד" זכות הביטול היא לצרכן הקונה.