ב) גם לא אוכל לקבל את טענת המבקשים לפיה הליך גישור, מעצם טיבו וטבעו, אינו כרוך בעריכת בדיקות כאלה או אחרות, או בגילוי מסמכים, שכן כל צד "קונה" לו סיכון ומוותר על חלק מטענותיו. ייתכן שכך וייתכן שאחרת. הכול תלוי בנסיבות העניין ובנסיבות הסכסוך. שעה שעל הפרק עומד פירוק שותפות עסקית, קשה לראות מדוע יוותר צד מסוים על גילוי מסמכים, במיוחד שעה שאלה עמדו במוקד סכסוך משפטי קודם.
ג) ועוד לא אוכל לקבל את טענתם של המבקשים כי העובדה, שהצדדים יצאו בתחושה טובה שהם שמחים ומרוצים לאחר שחתמו על פרוטוקול הסדר הגישור, מעידה על כך שדובר בהסכם סופי. בהחלט יתכן שהצדדים שמחו שמחה הדדית לאור הרושם הכללי שחילוקי הדעות ביניהם עומדים לקראת הסדרה סופית, אך כאמור, עד מהרה התברר כי חילוקי הדעות עוד עימם, עוד עמי ועוד עם כב' השופט גייפמן בעתיד לבוא.
ד) המבקשים מצביעים על פגישה שהתקיימה בין המצהיר מטעמם לבין המצהירה מטעם המשיבים, לאחר שהתברר היקפה האפשרי של החבות במס. לטענתם, במסגרת פגישה זו ביקשה גב' סיגלית כדורי ממר אליהו עזרא כי ייטול על עצמו את החבות במס כתנאי להסרת התנגדות המשיבים לביצוע ההסכם עליו חתמו. אלא שגם אם התקיימה פגישה כזו אין הכרח כי זו תוביל למסקנה שגב' כדורי ראתה עצמה מחויבת לתמורה ממנה היא מבקשת להשתחרר. היא העידה שלא אלה היו פני הדברים, ושגם בפגישה זו היא ביקשה לראות מסמכים (עמ' 69-68 לפרוטוקולים) ואני נותן אמון מלא בגרסתה.
- על רקע זה הנסיבות שקדמו לחתימה על ההסדר, ושבוססו בתיק זה מובילות למסקנה שעדיפה הפרשנות של המשיבים על פני זו של המבקשים, ויש לפרש את ההסדר ככזה שהוא בגדר שלב ביניים בדרך להסכמה הסופית, ומשהצדדים לא הסכימו ביניהם על חשיפת מלוא המסמכים, נסתם הגולל על היכולת להגיע להסכמות במסגרת הגישור.
- במאמר מוסגר אציין כי ניתן להגיע לתוצאה אליה הגעתי גם בדרך אחרת, והיא שההסדר שנחתם לא יכול היה להיות סופי שכן הוא לא היה מסוים דיו, ומסוימות, כידוע, היא תנאי יסוד לכינונה של הסכמה חוזית מחייבת. כפי שציין כב' השופט פוגלמן בעניין רוזנברג (בפסקה 14 לפסק דינו):
יסוד המסוימות מתקיים אם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה. התשובה לשאלה איזה מתנאי העסקה ייחשב מהותי משתנה בהתאם לאופי העסקה ולנסיבותיה [...]
בנסיבות העניין ההסכמה הכתובה אליה הגיעו הצדדים לא כללה התייחסות לגובה המס בו יחובו. לא היו בפני הצדדים נתונים בעניין זה, והנושא נדחה לבירור עתידי, שיוביל להסכם סופי עתידי, לאחר שייעשה מאמץ להפחית את החבות המס ככל הניתן (סעיף ב להסדר). בנסיבות המקרה שלפני אין להגיע למסקנה כי הצדדים היו מוכנים להגיע להסדר מלא בהיעדר הסכמה על אודות נטל המס הקונקרטי. להפך. ההסכמה בין הצדדים אמורה הייתה לכלול שני נדבכי יסוד: התמורה וסוגית המס. אין כל בסיס למסקנה כי המשיבים היו מוכנים לקבל את התמורה העומדת על הפרק יהיה נטל המס אשר יהיה. ונניח היה מתברר שסכום המס עולה על מחצית מהתמורה, או מעבר לכך? האם יש לומר כי הסכמתם לסכום התמורה היא בלתי הדירה, ללא קשר לגובה המס? בעיני לא ניתן לראות את ההסכם שעל הפרק כמסוים דיו ללא שסוגית המס תוסדר, וזו הסיבה שהצדדים הסכימו כי ההסכם הסופי ייחתם ביניהם בעתיד לבוא. אך כאמור, הגעתי לתוצאה זהה בדרך של פרשנות ההסכמות בין הצדדים, להבדיל מצעידה בנתיב החלופי הנוגע לדיני המסוימות.