--- סוף עמוד 30 ---
השוני הפוטנציאלי בין הדברים אינו רב. הצורך בכך הוא, כיון שמטבע הדברים כאשר ענייננו בהוראות שעה – תוקפן מוגבל, ומכאן אפשרותו של בית המשפט להתערב במצב דברים זה מוגבלת גם היא, וענייננו דוגמה לכך; להליך אורך זמן משלו, ועלול להיוצר מעגל שוטה של פקיעת הוראת שעה בסמוך להכרעה השיפוטית, וחוזר חלילה. על כן יש צורך בהרתעה מובהקת צופה פני עתיד, אף אם זו הכרעה חוקתית העשויה לייעל הליכים ולקצרם; ראו והשוו בג"ץ 10578/08 משל"ט – מכון משפטי לחקר טרור נ' ממשלת ישראל (2009), פסקאות ח', י"א. כך למשל, במקרים אחרים בהם רוצה בית המשפט ליתן שהות למחוקק להיערך לפסילתו של חוק, נקבע כי הבטלות תהא פרוספקטיבית וניתן למחוקק פרק זמן של התארגנות למצב החדש ובמידת הצורך לחוקק חוק חלופי (ראו בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, נג(5) (1999) 241, 284; בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל (2014), פסקה 189 לפסק דינו של השופט פוגלמן; וכן י' מרזל "השעיית הכרזת הבטלות" משפט וממשל ט' (תשס"ו) 39). אכן, יש קושי לעשות כן כאשר מדובר בהוראת שעה שעתידה לפוג ממילא תוך זמן קצר יחסית; ראו והשוו לעניין זה עמדתו של השופטמלצר בעניין יש עתיד השני, בסוגיית דוקטרינת ה-mootness אשר יובאה מן המשפט האמריקאי והחריגים לה, דהיינו המקרים בהם ראוי כי בית המשפט יעניק סעד אף שהסוגיה מעין-תיאורטית – כיון שיש סיכוי שהשאלה תעלה בעתיד, אולם נוכח אופיה הזמני תהפוך "תיאורטית" פעם נוספת. התראת הבטלות בענייננו מבקשת לצעוד צעד מה נוסף מהתראת הבטלות שנקבעה בעניין הסתדרות הרופאים ("סגן שר במעמד שר") – שם, ביקשנו להציב "תמרור לעתיד" (שם, בפסקה מ'), משנקבע כי המדיניות דאז צלחה, גם אם בקושי, את הסף החוקי התקין; אך בא "יום פקודה" בעניין יש עתיד השני. בענייננו – משהסוגיה כבר נדונה בבג"ץ בר-און – מבקשים אנו להוציא "כרטיס אדום"; יהא בחינת נורית אזהרה מהבהבת, בשעה שהמערכת תשקול דרכיה בסוף הוראת השעה הנוכחית, והכל נוכח הקושי בבטלות מידית בהקשר נשוא העניין, כפי שהוסבר.
אכן, במובן של לוח זמנים ישנו הקושי הנובע מכך שענייננו בתקציב המדינה, ולפסילתו בשעה מאוחרת מאוד עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת במגרש הפוליטי והכלכלי כאחד; גם מטעם זה ראויה התראה מבעוד מועד, טרם יגיע מעשה חקיקה דומה לאויר העולם וכדי שלא יגיע. המובהקות נובעת גם מכך, שניכר כי בפועל, הערותיו של בית משפט זה בבג"ץ בר-און בהקשר מושא ענייננו, לא הוטמעו כהלכה; ראו עמדתי בעניין יש עתיד השני, לפיה יש ליתן סעד במקרים מעין אלה כדי להימנע ממצב של "חוזר חלילה" (Perpetuum Mobile) (שם, בפסקה ל'). בלשון פשוטה: תם