--- סוף עמוד 34 ---
אחד ואחד בידו" (משנה שביעית, ב' א'). ואולם, גם אין הקואליציה מופעלת כבובה על חוט, ותפקידה הפרלמנטרי עמה.
כללם של דברים, אם לקח עניין ריבוי הדירות וענייננו שלנו יהיה טיוב ושיפור בעבודה הפרלמנטרית וביחס הממשלה לכנסת, והיה זה שכרנו.
לט. אם תישמע איפוא דעתי, ניעתר למבוקש באופן חלקי באופן זה שנוציא התראת בטלות מובהקת, כאמור בפסקה ל"ד מעלה, המכוונת למקרה שבו יתבקש המחוקק לתקן פעם נוספת את חוק יסוד: תקציב המדינה על דרך של הוראת שעה, באופן שמשמעותו חריגה ממתכונת של תקציב חד-שנתי.
המשנה לנשיאה (בדימ')
המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן:
- מצטרף אני בהסכמה מלאה לחוות דעתו המלומדת והמאלפת של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, על כלל חלקיה וטעמיה. חברי השכיל לעמוד היטב על הפגמים הדמוקרטיים והחוקתיים שאותם מעורר חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (להלן: חוק היסוד), ומצא כי הדרך הראויה לפתרונם היא הכרזה על "התראת בטלות" שמשמעותה מובהקת, קרי כי אין מקום לשימוש נוסף בקונסטרוקציה רעועה ומוקשית זו. מסקנתו המנומקת של חברי מקובלת עליי, ואוסיף אך מקצת הערות משלי.
- העתירה שלפנינו מבקשת מבית משפט זה לבקר את מעשה ידיה של הכנסת בכובעה המכונן. בנסיבות חריגות אלו, על בית משפט זה לנקוט גישה זהירה אף ביחס להיקף ההתערבות המצומצם הנוהג בו ביחס לחקיקה ראשית (השוו: בג"ץ 4908/10 בר-און נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(3) 275, פסקות 34-33 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (2011) (להלן: עניין בר-און)). בטיעוניהן לפנינו השליכו המשיבות את יהבן על מושכלת יסוד זו, בהדגישן כי מפאת מעמדם הנורמטיבי הרם של חוקי היסוד, על סמכותו של בית משפט זה להעביר את צעדיה של הרשות המחוקקת תחת שבט ביקורתו ליסוג. דברים אלה, בעיקרם, אכן משקפים כאמור את הגישה הנקוטה בבית משפט זה. לצד זאת, מעוררים הם צמד הסתייגויות.
--- סוף עמוד 35 ---
- ראשית, סבורני כי אין להרחיק לכת ולסתום את הגולל על סמכותו של בית משפט זה לבקר חקיקת יסוד, וזאת בזהירות הנדרשת ועל פי אמות מידה קפדניות, שעליהן אעמוד בהמשך. בפרט, אין בידי לשעות לטענותיהן של המשיבות, המבקשות להיבנות מכך שהכנסת לא קבעה מגבלות על הליכי חקיקת חוקי היסוד בדמות כינון חוק-יסוד: החקיקה, אשר יתווה הוראות מחייבות לדרך כינונם וזיהויים של חוקי היסוד (ראו: תגובת המשיבה 1, פסקה 89). לדידי, אל לבית משפט זה לשקוט אל שמריו בהיעדר חקיקת יסוד זו, ואין בחסר הנורמטיבי הקיים כדי לחסן את רשויות השלטון מפני ביקורת שיפוטית, מקום שזו נדרשת. כדברי השופט נ' סולברג, "אין לאפשר למחדל, להפוך למפלט ולמקלט" (בג"ץ 10042/16 קוונטינסקי נ' כנסת ישראל, פסקה 55 לפסק דינו (6.8.2017) (להלן: עניין קוונטינסקי)). ככל רשויות השלטון, מחויב בית משפט זה להגן על חוקי היסוד המצויים בליבת שיטתנו המשפטית (ראו: אהרן ברק "תיקון של חוקה שאינו חוקתי" ספר גבריאל בך 361, 377 (2011) (להלן: ברק)), ולהכריע בסוגיות המובאות לפניו לאור ערכי היסוד הראויים למשטר דמוקרטי חוקתי – יהיו הם כתובים עלי ספר או לאו (ראו והשוו: פסקה לו לפסק דינו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין).
- שנית, יש להצר על כך שיראת הכבוד שבה ביקשו המשיבות מבית משפט זה לנהוג כלפי חוקי היסוד, נעדרה במידה רבה מטיעוניהן שלהן. מפי המשיבות שבה ונשנתה האמירה שלפיה "אין כל קדושה" בתקציב חד-שנתי (ראו: תגובת המשיבה 1, פסקה 66; תגובת המשיבה 2, פסקה 53). בל נטעה – בכך, מבקשות המשיבות לגמד את הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק-יסוד: משק המדינה, המורה מפורשות על כך שתקציב המדינה יהא חד-שנתי. עינינו הרואות, אם כן, כי בעוד ידן האחת של המשיבות אוחזת בקצה החבל המעלה על נס את עליונותם של חוקי היסוד, ידן האחרת מונחת על קצהו הנגדי, ורואה היא בהוראות חוקי היסוד ברירת מחדל הניתנת להתניה ולסטייה. לגישה זו לא אוכל להסכין. בדומה לחברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, סבורני כי יציבותה של הדמוקרטיה הישראלית מושתתת על קדושתם של חוקי היסוד, ועל כיבוד הוראותיהם – קטנות כגדולות (השוו: פסקות כד ו-ל לפסק דינו). טול מחוקי היסוד את מעמדם זה; הבחן בין הוראותיהם מטעמי נוחות ומצורכי השעה – וערערת את יסודותיה של השיטה כולה. בכך אין, כמובן, כדי להקנות לסעיף 3(א)(2) לחוק-יסוד: משק המדינה שריוּן נצחי, וברי כי סלולה דרכה של הכנסת לחבוש את כובעה המכונן ולשנות מהנורמה המנויה בו – נקודה שאליה אשוב בהמשך הדברים. ואולם, כל עוד לא נעשה הדבר, ראוי האמור בסעיף 3(א)(2) לחוק-יסוד: משק המדינה למעמד היאה למילות חוקי היסוד.
--- סוף עמוד 36 ---