לתיקונים חוקתיים ובכך להבחינם מתיקונים חקיקתיים רגילים (לסקירה ולדיון ראו למשל: Richard Albert, The Structure of Constitutional Amendment Rules, 49 WAKE FOREST L. REV. 913 (2014); Rosalind Dixon, Constitutional Amendment Rules: A Comparative Perspective, in COMPARATIVE CONSTITUTIONAL LAW 96 (Rosalind Dixon & Tom Ginsburg eds., 2011)).
- חריגוּת זו של שיטתנו המשפטית נגלית במלוא עוזה וקשייה במקרה שלפנינו, שבו מצאה הכנסת להשתמש בסמכותה המכוננת על מנת להביא לאוויר העולם נורמה חדשה, שכל תכליתה ומהותה לשנות מהקבוע בסעיף 3(א)(2) לחוק-יסוד: משק המדינה. בנסיבות אלו, מתעוררת אפשרות הפעלתה של דוקטרינת ה"שימוש לרעה", שלפיה חקיקת יסוד כהוראת שעה עלולה להצדיק התערבות שיפוטית. על פי דוקטרינה זו, יש לתת את הדעת, בין היתר, לחריגוּת הנסיבות שבעטיין נערך הסדר זמני; למאטריה המוסדרת בחוק היסוד; ולמידת פגיעתו בעקרונות משטריים ובזכויות יסוד אחרות (עניין בר-און, פסקה 24). אטעים, במאמר מוסגר, כי כחברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, אינני סבור שדוקטרינת ה"שימוש לרעה" מתמצה בנסיבות של חקיקת יסוד כהוראת שעה (השוו: פסקה ל לפסק דינו). אין לכחד, המבחן הצורני לזיהוים של חוקי יסוד טומן בחובו יתרונות רבים (ראו: עניין בר-און, פסקה 11; עניין בנק המזרחי, עמ' 394 ו-406), ואולם כפי שציינה הנשיאה ד' ביניש בעניין בר-און, מבחן זה "מניח שהמחוקק לא יעשה שימוש לרעה בסמכותו המכוננת" (שם, פסקה 24). דוקטרינת השימוש לרעה נועדה לגשר על מקרים שבהם מופרת הנחה זו, ולתוך המארג החוקתי חודרת חקיקה העוטה צורה של חקיקת יסוד מטעמים שאינן ממין העניין. חקיקת יסוד כהוראת שעה היא אפוא אך ביטוי אחד, ומצער, לניצול אפשרי של "פרצה חוקתית" זו שאותה מותיר המבחן הצורני.
- האם עשתה הכנסת שימוש לרעה בכותרת "חוק יסוד" בכינונה את חוק היסוד מושא עתירה זו? כחברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, סבורני כי התשובה לכך היא בחיוב, וכי זו נעוצה בהיעדרן של נסיבות חריגות אשר מצדיקות את עיגון ההסדר הדו-שנתי במסגרת של הוראת שעה. מעיון בתשתית העובדתית שאותה פרש בהרחבה חברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, ניתן ללמוד כי שיטת התקציב הדו-שנתי הפכה במרוצת השנים האחרונות לנורמה של ממש (ראו פסקות ב-ו לפסק דינו). למסקנה זו אף ניתן למצוא משנה תוקף בתגובת המשיבה 1, אשר גרסה כי אישור התקציב אחת לשנה אינו עוד בבחינת "השיטה הנהוגה בישראל", והטעימה כי מאז 2008 לא היה במדינת ישראל תקציב חד-שנתי (תגובת המשיבה 1, פסקה 69). לנוכח
--- סוף עמוד 38 ---