- העותרת טוענת כי יש להחיל בענייננו את הדוקטרינה בדבר התיקון החוקתי הלא חוקתי משום שהתיקון דנא מחליש את מנגנוני האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון – המבצעת והמחוקקת, מנגנונים העומדים בבסיס המבנה הדמוקרטי. עוד לשיטתה, התיקון פוגע בעקרון הייצוג שכן התיקון מצמצם את כוחן של סיעות האופוזיציה, המייצגות את ציבור בוחריהן, להשפיע על עיצובו של תקציב המדינה. בתגובה לטענות אלו טענו המשיבות כי בפרשת בר-און נקבע כי הפגיעה הנגרמת ליחסי הכוחות בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת כתוצאה מהמעבר, לתקופה של שנתיים, למשטר תקציבי דו-שנתי אינה עולה כדי פגיעה בעקרונות העל של שיטתנו המשפטית באופן המצדיק ביטול התיקון מחמת דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי חוקתי ואין מקום להידרש בשנית לסוגיה זו. חקיקת יסוד שעניינה שינוי תקופת התקציב בלבד, כך הכנסת, אינה עומדת בסתירה לעקרונות אלה וזאת מבלי לגרוע מעקרון האישור הפרלמנטרי של התקציב.
- טענות דומות לאלו בדבר תחולתה של דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי חוקתי בשיטת המשפט הישראלית, הועלו גם בפרשת בר-און, ולמרות שגם באותו מקרה – כמו בענייננו – לא נסמכה ההכרעה בעתירה על הדוקטרינה האמורה, ציינה הנשיאה ד' ביניש כי פסיקתנו כבר הכירה "בקיומם של עקרונות על שאינם ניתנים לשינוי. גם חוקי היסוד שלנו הניחו את העיקרון החוקתי העיקרי, שספק אם הוא ניתן לשינוי, המתייחס לאופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה" (שם, בעמ' 310). בהמשך לכך נקבע כי פגיעה בעקרונות יסוד אלו עלולה לעלות כדי חריגה מסמכותה של הכנסת כרשות מכוננת:
"אני סבורה כי קיימים עקרונות יסוד העומדים בבסיס קיומנו כחברה וכמדינה אשר פגיעה בהם תעורר שאלות קשות של סמכות, ובכלל זה ספקות אם בשינוי החוקה מדובר או בכינונה של חוקה חדשה. במקרה כזה – ומוטב שלא יתרחש לעולם – יידרש בית המשפט להכריע אם חרגה הכנסת מסמכותה המכוננת ופגעה
--- סוף עמוד 51 ---
ביסודות בסיסיים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית" (שם, בעמ' 312-311).
וראו לעניין זה גם בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא(1) 619, 717(2006), שם נקבע לאמור:
"'הגבלה זו על כוחו של המחוקק חלה במקרים מיוחדים ויוצאי דופן שבהם השינוי החוקתי פוגע בליבת הדמוקרטיה ושולל את תכונות המינימום הדרושות למשטר דמוקרטי' [...] יש מקום לתפישה כי חוק או חוק יסוד, אשר ישללו את אופייה של ישראל כמדינה יהודית או דמוקרטית, אינו חוקתי. העם, הריבון, לא הסמיך לכך את הכנסת שלנו. זו הוסמכה לפעול במסגרת עקרונות היסוד של המשטר. היא לא הוסמכה לבטלם".