לפי סעיף 3(ד) לחוק היסוד, התכנית המאזנת – שהוכנה כאמור על ידי הממשלה – תונח על שולחן הכנסת, וכפי שמציינת הכנסת בתגובתה לעתירה, מדובר במנגנון יידוע בלבד (בעמ' 14), דהיינו אין נדרש אישור הכנסת לתכנית. בהתאם למנגנון שנקבע, ככל שיבוצעו אך חלק מפעולות האיזון ובשל כך נותר גירעון, תפעל הממשלה לצמצום הגירעון באופן הבא:
ככל שהגירעון אינו עולה על תקרת ההתכנסות, המוגדרת בסעיף 4(ח) לחוק תקציב המדינה כ-1% מתוך ההוצאה הממשלתית המאושרת לשנת 2018 בתוספת 2.5 מיליארד ₪, יופחתו סעיפי ההוצאה בתקציב לשנת 2018 בסכומים שייקבעו על ידי הממשלה, לפי הצעת שר האוצר, אך בגובה שלא יעלה על 1% מסכום ההוצאה הממשלתית המאושרת לשנת 2018; חלוקת ההפחתה בסעיפי התקציב השונים טעונת אישור ועדת הכספים, אולם אם הועדה לא תאשר חלוקה קונקרטית – יופחתו הכספים באותו סעיף תקציבי באופן שויוני (סעיף 4(ט)(1) לחוק תקציב המדינה).
ככל שהגירעון עולה על תקרת ההתכנסות, יהא על הממשלה להניח הצעת חוק תקציב חדשה לשנת 2018 עד ליום 31.1.18, ולאשרה עד ליום 30.3.18 ((סעיף 3(ו) לחוק היסוד); אם התקציב לא יאושר – תתפזר הכנסת (סעיף 36א(א) לחוק יסוד: הכנסת).
אומר כבר כאן, כי המנגנון האמור, מעבר לסרבולו, בא לרבע את העיגול – להותיר לממשלה את דו-שנתיות התקציב, שיש בו נוחות פוליטית ברורה, ועם זאת למנוע תוצאות אסוניות של גירעון משתולל. נוסחאות מסורבלות, שאדם מן היישוב היה מתקשה להבינן, באות כפתרון למצבים בעייתיים מבחינה פוליטית, ודוגמא נוספת לכך היא חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), 2441 תשע"ד-2014 350, הנדון בעתירה אחרת (בג"ץ 1877/14).
טענות הצדדים בכתב
--- סוף עמוד 7 ---
ז. לטענת העותרת, בהמשך לפסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ בר-און, אין מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות תיקונו של חוק יסוד על דרך של הוראת שעה; כך במיוחד, משמדובר בענייננו בתיקון הנוגע לפן מהותי למשטר הדמוקרטי, בישראל ובכלל – פיקוח פרלמנטרי על התקציב. בתוך כך, נטען כי המחוקק עשה שימוש לרעה בכותרת "חוק יסוד" בהוראת השעה נשוא ענייננו, בהיעדר הצדקה מהותית להוראת השעה; זאת בעיקר, כיון שאין המדובר ב"פיילוט" או בשינוי המצריך בדיקה עתית, כפי שהיה בבג"ץ בר-און, משעסקינן עתה בפעם החמישית בה מועבר תקציב דו-שנתי; ומכאן – כנטען – על בית המשפט להורות על בטלות התיקון. בהקשר זה נאמר, כי קביעת מנגנון של הוראת שעה, פעם אחר פעם אחר פעם, מביאה למעשה לשינויו של חוק היסוד באופן קבוע, מבלי שנערך דיון ציבורי הולם. עוד נטען, כי השינוי שנערך במנגנון התקציב הדו-שנתי בענייננו – הוספת "מנגנון התכנסות" עליו עמדנו מעלה – אין בו כדי לשנות מהותית מן התקציב הדו-שנתי של השנים החולפות; יתרה מכך, נטען כי ניכר מן הדיונים בכנסת, שתכליתו של מנגנון זה היתה לייצר מראית עין של "פיילוט" באופן שיכשיר את הצורך בהוראת השעה הנוספת בפני בית המשפט.