בכך יש משום "שינוי" ולא רק "פגיעה" בהוראת סעיף 36א לחוק-יסוד: הכנסת, אשר מעצם טיבה וטבעה היא חד-שנתית, ומחייבת את פיזור הכנסת, אם חוק התקציב לא התקבל במועד הנדרש. זאת ועוד – כתוצאה מכך לכאורה הדבר נוגד את הוראת סעיף 9א לחוק-יסוד: הכנסת, המורה כדלקמן:
"(א) הכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה אלא בחוק שנתקבל ברוב של שמונים חברי הכנסת ואם נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעיתן; תקופת ההארכה לא תעלה על הזמן המתחייב מהנסיבות האמורות; בחוק כאמור ייקבע מועד הבחירות.
(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף 34, רשאית הכנסת, בהחלטה ברוב חבריה, להקדים את מועד הבחירות שנקבע לפי סעיף קטן (א), ובלבד שהמועד החדש לא יהיה מוקדם מהמועד לקיום הבחירות לכנסת לפי סעיף 9".
סעיף זה נהנה מנוקשות, כאמור בסעיפים 45 ו-45א לחוק-יסוד: הכנסת, המנוסחים כהאי לישנא:
"45. אין לשנות סעיף 44 או סעיף זה, אלא ברוב של שמונים חברי כנסת.
45א. הוראת סעיף 45 תחול גם לענין שינוי סעיף 9א(א)".
מכאן שאם הכנסת מבקשת לשנות מההסדר הקבוע בסעיף 9א לחוק-יסוד: הכנסת הנ"ל ולהאריך את תקופת כהונתה (באיזו מן החלופות הקוצבות את כהונתה ומוסדרות בחוק-יסוד: הכנסת)– עליה לעשות כן ברוב של שמונים חברי כנסת, ואפילו אם מדובר בדרך של תיקון חוק היסוד. ראו: ספר רובינשטיין ומדינה, עמ' 602. זה המקום להזכיר גם את אמירתו של השופט (כתוארו אז)מ' חשין ב-בג"ץ 2254/04 סיעת חד"ש – תע"ל נ' יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, כבוד השופטת דליה דורנר, פ"ד נח(6) 685 (2004), שהובאה בעמ' 719 לחוות דעתו ונוסחה כך:
"להארכת תקופת כהונתה של הכנסת לא יסכון חוק, אף לא חוק-יסוד (לחריגים לכלל ראו הוראת סעיף 9א לחוק-יסוד: הכנסת כפי שהוספה בשנת תשנ"ב)".
--- סוף עמוד 82 ---
בנושא זה – טיעונים לא נשמעו בפנינו ולכן אינני מציע שנפסוק על פיהם, או שנקבע בהם מסמרות, ואולם טענה שכזו יכולה להצטרף להתראת הבטלות לעתיד, ואפילו לחזק אותה.
בשולי הדברים אעיר כי אין בכוונתי להביע דעה על מנגנוני ההתאמות וההתכנסות שבתיקון ועל הצורך בעדכון תכנית התקציב לשנת 2019 ובהנחת תכנית תקציב לשנת 2020 על שולחן ועדת הכספים של הכנסת, שכן נושאים אלה עשויים לבוא בעתיד להתדיינויות בפנינו (עיינו והשוו: ענין התנועה למען איכות השלטון בישראל; ענין שפיר).