ג.2.2. מי עשה שימוש במבנה בתקופה הרלוונטית?
- התובעים שכנגד טענו כי בסליאן המנוח החזיק בפועל במבנה ועשה בו שימוש כבר בשנים שלאחר רכישת הזכויות במבנה על ידי החברה בשנת 1972, תוך נישול נסימי המנוח מהרווחים מהשכרת היחידות במבנה. למען הסדר הטוב, אסקור את הראיות שהוצגו בפני בקשר לסוגיה זו.
- הראיות שהוצגו בפני כוללות: תדפיס מעיריית תל אביב מיום 15.4.1999 במסגרתו צוין בסליאן המנוח כמחזיק 8 מהיחידות במבנה מתוך 20; תדפיס מעיריית תל אביב מיום 7.1.2008, במסגרתו צוין בסליאן המנוח כמחזיק 9 יחידות במבנה מתוך 20; דוח ביקורת מיום 9.1.2008, במסגרתו צוין כי אמינוב מסר לפקח מטעם העירייה כי הוא שוכר את המבנה מבסליאן המנוח; וכן הצהרה בדבר החזקה בנכס מיום 16.7.2009 במסגרתה צוין כי החזקה בנכס הועברה לבעלים, כך על פי לשון המסמך, בסליאן המנוח (נספח א' לכתב התביעה שכנגד).
- עוד כאמור יש לציין כי בכתבי הטענות בקשר לתביעת בסליאן המנוח נגד מר אמינוב, וכן תביעת הנתבעים שכנגד נגד מר אמינוב, צוין כי בסליאן המנוח הינו "בעל הזכויות להירשם כבעלים... והמחזיק מזה עשרות שנים במבנה..." (ס' 1 לכתב התביעה שהגיש בסליאן המנוח, ס' 6 לכתב התביעה שהגישו הנתבעים שכנגד נגד מר אמינוב). עוד צורף כאמור הסכם השכירות בין בסליאן המנוח לבין מר אמינוב, במסגרתו הוסכם כי מר אמינוב שוכר 8 יחידות במבנה מבסליאן המנוח.
- בנוסף, העיד מטעם הנתבעים שכנגד מר ראובן בן שלמה, כי בתחילת שנות האלפיים היה בקשר עם בסליאן המנוח בקשר להשכרת יחידות במבנה, ומתוקף היותו מתווך באותה עת, הביא לבסליאן המנוח שוכרים למבנה, וכי המבנה הושכר לדיירים שונים על ידי בסליאן המנוח (עמ' 116, ש' 12-14 לפרו').
- ממכלול הראיות עולה בבירור כי מי שעשה שימוש במבנה, והשכיר את החדרים ו/או היחידות בו, או את חלקן, למר אמינוב ו/או לדיירים אחרים, היה בסליאן המנוח. די בכך כי הנתבעים שכנגד הודו בעניין זה בעצמם במסגרת ההליך נגד מר אמינוב. בהתאם לכך, הרי שעולה כי עד למותו ביום 13.8.2012 החזיק בסליאן המנוח ועשה שימוש במבנה.
- הנתבעים שכנגד טענו בסיכומיהם כי קיבלו את החזקה במבנה רק ביום 1.12.2015 לאחר מאבקים משפטיים עם מר אמינוב, כאשר מדובר במבנה שאינו ראוי למגורי אדם.
- אין בידי לקבל טענה זו. מיום פטירתו של בסליאן המנוח פעלו הנתבעים שכנגד על פי שיקול דעתם במבנה, לרבות בהתנהלותם מול מר אמינוב, וזאת כאמור ללא שיתוף התובעים שכנגד בהתנהלות זו, למרות שהודו בחקירתם כי ידעו על חלקם של התובעים שכנגד בחברה (עמ' 9, ש' 19-21 ו-26-28 לפרו'). העד מר ראובן בן שלמה סיפר בעדותו כי כבר בשנת 2010 לערך שוחח עם מר אליהו בסליאן, במקום אביו, בקשר למכירת המבנה (ר' עמ' 125, ש' 11-14 לפרו'), ועדותו זו לא נסתרה.
- הנתבעים שכנגד אף ניהלו הליכים בקשר למבנה, ומכתבי הטענות בהליכים הקודמים בין הצדדים שצורפו ביום 8.6.2017, עולה כי מר אמינוב שילם לנתבעים שכנגד תשלום חודשי בסך 5,500 ₪ בגין תקופה שקדמה ליום 1.12.2015. בהסכם הפשרה עם מר אמינוב אף נכתב כי מר אמינוב "ימשיך לשלם" לנתבעים שכנגד סך של 5,500 ₪ לחודש עד למועד 1.12.2015 (ס' 10 להסכם הפשרה עם מר אמינוב, נספח ו' לתגובת התובעים מיום 10.3.2015).
- מכאן, שהנתבעים שכנגד קיבלו תשלום בגין המבנה בגין התקופה שקדמה ליום קבלת החזקה במבנה לטענתם, ועל כן אני מוצאת לדחות טענתם כי לכאורה לא עשו שימוש במבנה עד ליום 1.12.2015.