ג.3.2. האם וממתי יש לאפשר לתובעים שכנגד לתבוע דמי שימוש ראויים על המבנה?
- מכל האמור לעיל היה לכאורה ניתן היה להסיק כי נסימי המנוח היה זכאי ל-25% מדמי השימוש הראויים על המבנה בתקופה בה עשה שימוש בסליאן המנוח במבנה, להוציא הדירה הדרום מזרחית. ואולם, כפי שקבעתי בקשר לדירה, הרי שלא הוצגה בפני דרישה כלשהי של נסימי המנוח כלפי בסליאן המנוח לדמי שימוש ראויים בגין השימוש של בסליאן המנוח במבנה, ואיני יכולה לסמוך בקשר לכך על הטענה הבלתי מבוססת שהעלו התובעים שכנגד כי נישולו לכאורה של נסימי המנוח מהמבנה על ידי בסליאן המנוח הטריד את מנוחתו של נסימי המנוח כהבעת התנגדות לעניין זה (ס' 38 לכתב התביעה שכנגד).
- לפיכך, הרי שלפחות החל מרכישת הזכויות על המבנה על ידי החברה בשנת 1975 עד לשנת 2003, עת פטירתו של נסימי המנוח, דהיינו במשך כ-28 שנים, מהתנהלותו של נסימי המנוח ניתן להסיק כי לא עמד על חלקו מן השימוש במבנה, וזאת מסיבותיו שלו. כשם שלא מצאתי לאפשר לתובעים לתבוע בדיעבד דמי שימוש ראויים בגין הדירה כאשר לא הוצגה בפני ראיה כי אביהם, בסליאן המנוח, עמד על זכות זו משך כ-25 שנים, הרי שאיני מוצאת לאפשר לתובעים שכנגד לטעון כעת בדיעבד כי הם זכאים לדמי שימוש מקום שאביהם, נסימי המנוח, לא עמד על כך בהתנהלותו, במשך כ-28 שנים, בהתאם לראיות שהוצגו בפני.
- ואולם, עת נפטר נסימי המנוח, הרי שזכויותיו עברו ליורשיו, התובעים שכנגד, והם היו רשאים לדרוש מבסליאן המנוח ו/או מהנתבעים שכנגד דמי שימוש ראויים בגין המבנה. אמנם, התובעים שכנגד לא הציגו כל ראיה כי עד להגשת התביעה שכנגד דרשו דמי שימוש ראויים ו/או כל דרישה אחרת מבסליאן המנוח ו/או מהנתבעים שכנגד בקשר למבנה. ואולם, היות שמדובר בתקופה קצרה יותר יחסית, משך 12 שנים, לא מצאתי בעובדה כי הנתבעים שכנגד לא פנו עד למועד הגשת התביעה שכנגד לדרוש דמי שימוש ראויים עבור השימוש במבנה כסיבה לבדה שתאיין את זכותם לדרוש דמי שימוש ראויים בגין המבנה בהתאם למגבלות חוק ההתיישנות, דהיינו לדרוש מן הנתבעים שכנגד 25% מדמי השימוש הראויים על המבנה, להוציא הדירה הדרום מזרחית, בהתאם להוראות חוק ההתיישנות.
- ואולם, הנתבעים שכנגד טענו בסיכומיהם כי לכאורה אין הם חייבים בחובות העיזבון של בסליאן המנוח מכוח סעיפים 126-128 לחוק הירושה, וזאת עד ליום הוצאת צו הירושה ביום 6.11.2012.
- סעיפים אלו לחוק הירושה קובעים כי עד לחלוקת העיזבון, אין היורשים לחובות העיזבון, ולאחר חלוקת העיזבון היורשים חייבים עד כדי שווים של מה שקיבלו מן העיזבון, ובלבד שחובות אלו היו ידועים ליורשים במועד חלוקת העיזבון (ר' ע"א 8265/03 אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם בנבו, 17.10.2005); ת"א 2131/05 מולדבסקי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 6.12.2009)).
- הנתבעים שכנגד אמנם טענו טענה זו בעלמא וללא פירוט, ואולם מצאתי ממש בטענה זו. אמנם, נראה כי לא ניתן לחלוק כי בעניינינו העיזבון חולק, נוכח העובדה כי הנתבעים שכנגד הגישו בעצמם תביעה מכוח אותו עיזבון הכולל לשיטתם זכות לדמי שימוש ראויים בדירה, אך לא הוכח בפני כי במועד חלוקת העיזבון, שהינו לכל הפחות לפני מועד הגשת התביעה שכנגד, ידעו הנתבעים שכנגד על דרישת התובעים שכנגד לדמי שימוש ראויים בגין המבנה, שלא ברור אם נולדה במועד זה, ובהתאם על חובות לכאורה של בסליאן המנוח כלפי התובעים שכנגד בגין דמי שימוש ראויים על המבנה, משדרישה זו מטעם התובעים שכנגד קיבלה ביטוי באופן מפורש רק בהגשת התביעה שכנגד.
- בהתאם להוראות חוק הירושה לעיל, אני מוצאת שהתובעים כנגד אינם זכאים לקבל דמי שימוש ראויים על המבנה מהנתבעים שכנגד בגין השימוש שעשה בסליאן המנוח במבנה עד למותו ביום 13.8.2012.
- ואולם, אין בקביעתי זו כדי לאיין את זכותם של התובעים שכנגד לדמי שימוש ראויים מהנתבעים שכנגד החל מיום פטירתו של בסליאן המנוח, דהיינו החל מיום 13.8.2012, אשר בהתאם לצו הירושה ירשו הנתבעים שכנגד את זכויותיו של בסליאן המנוח והחלו לעשות שימוש במבנה.