[14] בשלב זה אין לנו צורך להידרש למקרים שבהם "הפעלת הלחץ" מכוונת להשגת דרישות שלא כלפי המעסיק אלא כלפי גורם אחר.
[15] אין הכוונה לשביתה מוגנת ולשביתה שאינה מוגנת. ראו לעניין זה סעיף 54 שלהלן.
[16] דיני עבודה, בעמ' 1497 – 1498.
[17] שם, בעמ' 1499 – 1503; דב"ע (ארצי) מה/3-144 חג'ג' – מפעל ע' שנף ושות' בע"מ, פד"ע י"ז 370, 375 (1986); דב"ע (ארצי) 4-4/98 הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים – מרכז השלטון המקומי ועיריות תל-אביב וחיפה, פד"ע ל"ב 201 (1998); עס"ק (ארצי) 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה– מדינת ישראל, פד"ע ל"ה 103 (2000).
[18] דב"ע (ארצי) לא/4-4 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ - החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ, פד"ע ד 122 (1972); בג"ץ 289/79 רשות הנמלים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(2) 141 (1979) (להלן – בג"ץ רשות הנמלים).
[19] ס"ח תשל"ז, 830, בעמ' 6.
[20] השימוש במונח "אימוץ שביתה" נועד להבחין בין מקרה שבו מתקיימת במקום העבודה הפסקת עבודה מלאה כתוצאה מסירוב המעסיק לקבל עבודה חלקית, ובין מקרה שבו הפסקת העבודה המלאה היא תוצאה של פעולה של המעסיק ולכן תחשב ל"השבתה" (השבתת מגן או השבתה התקפית, לפי העניין) (להגדרת "השבתה" וסוגיה ראו: דיני עבודה בעמ' 1467 – 1472).
[21] הע"ש 12 לעיל, בעמ' 210-211.
[22] דב"ע (ארצי) לה/1-1 פפהשוילי – סולוביצ'יק,פד"ע ו 323 (1975) (להלן – עניין פפהשוילי).
[23] בג"ץ רשות הנמלים; פרנסיס רדאי, "ריבוי פתרונות לשביתות חלקיות — האם לא הוקדח התבשיל מרוב טבחים?", משפטים י' (תש"ם) 279.
[24] ס"ק (ארצי) 1012/04 ארגון המורים – מרכז השלטון המקומי, (6.7.2004) (להלן – עניין ארגון המורים).
[25] עמ' 32 - 33 לפרוטוקול בבית הדין האזורי.
[26] ע"ע (ארצי) 48914-09-11 סדון – עיריית שדרות, בסעיף 35 לפסק הדין וההפניות שם (7.1.2014).
[27] הע"ש 13 לעיל.
[28] להרחבה ראו: דיני עבודה בעמ' 1533 – 1535 והאסמכתאות שם.
[29] דב"ע (ארצי) לו/4-1 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"ע ז 313 (1976) (להלן – עניין הטכניון). באותו עניין נפסק כך: "משאומרים כי השביתה קשורה בשכר עבודה – ההוראה היא בגדר 'שביתה בלתי מוגנת' ואישורה או הכרזתה על-ידי 'המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך' אינו מרפא"; דב"ע (ארצי) מח/4-23 הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח – רשות שדות התעופה, פד"ע יט 449 (1988), שם נקבע כי "כל שביתה בשירות ציבורי שעניינה שכר או תנאים סוציאליים, שעה שקיים הסכם קיבוצי בר תוקף, בין אם ההסכם הוא בתקופה המקורית שנקבעה לו על-ידי הצדדים, ובין אם הוארך מכוח הוראה סטטוטורית, היא בלתי-מוגנת" (הדגשה הוספה – א.א.).